דבר גדול נפל בפוליטיקה הישראלית, שספק אם אנו מבינים את משמעותו.
חברי כנסת מארבע מפלגות החליטו שהדרך שהם מייצגים והערכים שהם דוגלים בהם, חשובים יותר מהכסא הפרטי שלהם בכנסת. לכן הם הקימו מפלגה חדשה, "הבית היהודי" שמה, והפקידו את גורלם הפוליטי בידי מועצה אובייקטיבית, שלא חייבת שום דבר לאף אחד מהם. כל אחד מחברי הכנסת היה יכול לאבד את מקומו בגלל המהלך הזה, ולחלקם זה אכן קרה. זה מהלך אמיץ, ערכי ואצילי ביותר. התקשורת קצת התעלמה ממנו, אולי כי היא לא יכולה להכיל את זה, ומחפשת איפה פה הטריק, איך בכל זאת הם דואגים לאינטרס הצר שלהם. אבל אני מאמין שזה היה אמיתי, ולכן כל אחד מהחברים זכאי להערכה על הצעד שבו נקט. במיוחד אלו שהפסידו מהמהלך הזה.
אני טורח להזכיר את זה עכשיו, כדי לומר שהדגל העיקרי שהמפלגה הזו מרימה הוא דגל האחדות. עצם היכולת של אנשים שונים לשבת יחד, למרות דעות שונות, זה דבר גדול מאוד. לדעתי רק על הדבר הזה מגיע להם הקול שלנו.
נכון, כל אחד מאיתנו בטוח שהוא היה יכול להרכיב רשימה הרבה יותר מוצלחת, שתייצג בצורה טובה יותר את הציבור. אבל כל אחד מאיתנו הוא אדם אחד, שמכיר את הציבור שסביבו. כל אחד בטוח שכל הציבור הדתי לאומי חושב כמוהו, ושהאנשים שהוא מכיר יכולים להביא אלפים לקלפי.
חברי המועצה הם רבים, מגוונים, באים ממקומות שונים, ויחד יצרו רשימה שכולם יכולים להסכים עליה - המתנחל מבית אל יחד עם השופטת מאזור המרכז, ראש הישיבה וגם הפרופסורית. נכון, אף אחד לא מרוצה לגמרי מהרשימה. אבל דוקא העובדה שאף אחד לא מרוצה, מראה שהרשימה הזו מייצגת את כולם. כל אחד יכול למצוא בה שנים או שלושה אנשים (אני מצאתי עשרה...), שהוא יכול להצביע עבורם בלב שקט. נכון, אם היה ניתן להכניס עשרים איש לעשיריה הראשונה - היה הרבה יותר טוב. אני מתפלא על היו"ר, שהוא פרופסור למתמטיקה, שטרם מצא דרך לעשות את זה...
יש בקצה המחנה רעשים של פילוג וסכסוך. יש כאלה שבשמה של ארץ ישראל רוצים לפלג, ולא מבינים שארץ ישראל היא שלנו רק בזכות האחדות. הרעש בהחלט מפריע, אבל אסור לתת לו לעוות לנו את ההסתכלות. ערכה של האחדות גובר על הרבה דברים אחרים. בדורו של אחאב עבדו עבודה זרה! זה יותר חמור, לדעתי, מאשר לשבת בממשלה שחותמת על הסכמי נסיגות. ובכל זאת ה עזר להם במלחמות, כי הם היו מאוחדים. רק בכוחה של האחדות אנו יכולים לזכות בארץ ישראל.
כפי שכבר אמרו רבים, ברוב הנושאים יש תמימות דעים בין הזרמים השונים. ערכה של ארץ ישראל וההתיישבות בה, החינוך היהודי, המשפחה היהודית, דאגה לחלשים בחברה - כל אלו ועוד רבים הם ערכים שכולם חותמים עליהם בעינים פקוחות. המחלוקות הן בשאלות טקטיות בעיקרן - האם לפרוש מממשלה כשיש הסכם, או שניתן להישאר בממשלה למרות שאנו מתנגדים להסכם. זו בהחלט שאלה חשובה, אבל היא עוד לא נולדה. האם בגלל השאלה הזו אנחנו לא יכולים לשבת יחד? האם בני זוג שעוד לא החליטו איפה הילד ילמד לא יתחתנו?!
יותר מזה. האם מי שחושב שצריך להישאר בממשלה אוהב את ארץ ישראל פחות? האם יש למישהו מונופול על אהבת הארץ? מי שחושב אחרת ממני לא חולק על כל הערכים שאני מאמין בהם, אלא רק חושב אחרת ממני. הוא לא אדם רע, הוא לא פחות תורני ופחות אוהב הארץ, הוא רק חושב אחרת ממני. זו המשמעות של אחדות. אנחנו הולכים יחד, בדרך אחת, שיש בה כמה נתיבים - שמובילים לאותו יעד. הערכים שאליהם אנו שואפים משותפים לכולנו, וזה העיקר.
יש מחלוקות, וזה חשוב. לא צריכים להיות אחידים. מחלוקת לשם שמים מעשירה את ההסתכלות ואת ההבנה שלנו, ומחדדת את משמעותם של הערכים שאנו מאמינים בהם. אם מאוחדים באמת ומאמינים בערכו של כל אדם, מוצאים גם את הדרך לפעול בצורה מעשית למרות המחלוקות. לא צריך להחליט כבר עכשיו איך יטגנו ביצים שעוד לא נולדו, ואנו מקוים שגם לא יוולדו לעולם.