בתחילת השבוע זכו תלמידי ישיבת ההסדר בשדרות לביקורם של שני הרבנים הראשיים לישראל - הרב מצגר והרב עמאר. שני הרבנים הגיעו במטרה לעודד, לחזק ולהתפלל, ואף ערכו בישיבה עצרת התעוררות.
עם הגיעם שוחחו הרבנים עם הבחורים והרמי"ם על התחושות והחיים בצל טרור הרקטות, ונוכחו בתנאי הפנימיה הקשים הישיבה - מקלט צר המכיל בתוכו כעשרים וחמש מיטות. כששאלו לסיבת הדבר, נענו הרבנים כי מרגע הישמע האזעקה עומדות לרשות הבחור סך הכל 15 שניות בהן יש לתפוס מחסה, ובחור השקוע בשינה לא יספיק לבצע משימה שכזו, לכן מוטב שלא יישן בפנימייה אלא במקלט.
לאחר מכן הזמין ראש הישיבה את הרב מצגר לשאת דברים, והרב הראשי ציטט את רש"י על הפסוק בפרשה "אם יש בה עץ אם אין" - אם יש בה איש כשר שיגן עליה בזכויותיו, ופנה אל התלמידים באמרו: "אתם הלומדים תורה במסירות נפש שכזו, אתם האנשים הכשרים המגינים בתורתם על העיר ועל כל יושבי הארץ, אתם האנשים שמשה ביקש לדעת אם ישנם כאלו בארץ".
אחריו הרב עמאר דברים ועמד על חובת ההתעוררות של כלל ישראל לנוכח המצב: "בואו ונזעק אל אבינו שבשמים נאמר תפילת שלוש עשרה מידות של רחמים שכידוע אינה שבה ריקם ויהי רצון שתעלה שוועתנו השמיימה".
לאחר מכן נערכה עצרת ההתעוררות בה ארון הקודש נפתח, והרבנים נטלו את ספרי התורה לעבר הבימה במרכז ההיכל. הרב עמאר ביקש מהקהל הרב להקיף שבע פעמים את הבימה ולומר את פרקי התהילים ביחד עם הרבנים, ובשיאה זעקו כל הנוכחים "ה ה קל ארך אפיים...", תוך שהרבנים הראשיים ובחורים צעירים בני הישיבה תוקעים בשופרות. "האווירה בהיכל הייתה דומה לזו של תפילת נעילה" סיפר אחד הנוכחים, "קולות המתפללים והשופרות גברו בכל פעם שהציבור הגיע שוב לי"ג מידות ופילחו באחת את השקט העצוב השורה על העיר".
את העצרת חתם הרב עמאר באמירת "מי שברך" לתושבי העיר לשמירתם והצלתם והרבנים הראשיים נפרדו מתלמידי הישיבה ומציבור תושבי העיר.
אי אפשר למגן את החיים
מוקדם יותר נפגשו הרבנים הראשיים עיר ראש עיריית שדרות, אלי מויאל, שלא חסך את שבטו מראש הממשלה אולמרט שאמר בביקורו בעיר אין לנו פתרון לקסאמים. "הוא הטריח את עצמו לבוא מירושלים לשדרות בשביל לומר לתושבים שאין פתרון". על שר הביטחון הגר בשדרות הוא אומר "אני חושב שלא ראוי שאדבר על תושב העיר שלי, למרות שאת דעותיי עליו אתם יכולים לנחש".
לשאלת הרבנים על המיגון שהובטח ענה מויאל כי: "כל הרוגי הקסאם לא נהרגו בבית, הם נהרגו ברחוב. ואם ימגנו את כל הבתים אז אתם רוצים שנחיה בתוך הבתים? לא נשלח ילדים לבית הספר? לא נערוך קניות? לא נשב במרפסת? ילדים לא ייצאו לגינות המשחקים?". הרבנים הראשיים הנהנו בהסכמה, והוסיפו שהדבר מזכיר את הסיפור על בית החולים שנבנה מתחת לגשר בעיר חלם.