יו"ר ארגון 'אמונה': הרב יוסף מטיל מורא על הדיינים הכפופים לו

לכבוד ט"ו בשבט: ליאורה מינקה על המעשים הקטנים שבונים חברה ללא איומים והפחדות, ועל שירת הנשים שמדגישה את מעלתן

חדשות כיפה ליאורה מינקה 08/02/17 14:56 יב בשבט התשעז

יו"ר ארגון 'אמונה': הרב יוסף מטיל מורא על הדיינים הכפופים לו
יעקב כהן, דוברות, צילום: יעקב כהן, דוברות

הראשון לציון, בתפקידו כנשיא בית הדין הרבני הגדול, מנסה לגרום לביטול רטרואקטיבי של גט, שניתן לאישה כדת וכדין לפני כשלוש שנים. זהו מהלך תקדימי ודרמטי, מאד יוצא דופן, ומבחינתנו, כנשים, מסוכן ומעורר דאגה עמוקה. בשלב זה לפחות, לא עלה הדבר בידו והמהלך הוקפא זמנית על-ידי בג"צ. גם בגלל המקרה הזה, וכנראה גם בגלל מחלוקות עקרוניות נוספות, שם הרב יצחק יוסף את "ארגוני הנשים" - כאילו הם מקשה אחת - על הכוונת.

השבוע שוב קראתי איך הרב מדרבן את הדיינים בצפון הארץ "להיות חזקים" מול ארגוני הנשים. "אין לפחד מהן" הדגיש בכנס סגור, ונתן לדיינים להבין כיצד הוא מצפה שינהגו ויכתבו את פסקי הדין שלהם. דבר כזה לא היה עובר בשקט במערכת המשפט האזרחית; למעשה, נשיא בית הדין הרבני, המקביל בתוארו לנשיא בית המשפט העליון, שב ומנסה, פעם אחר פעם, להטיל מורא על הדיינים הכפופים לו, כדי שיתאימו דעותיהם לעמדותיו.

שבת שירה, שנופלת השנה על יום ט"ו בשבט, מדגישה, בעיני, את מעלת הנשים ואת ההכרה בערכן ובמעמדן. היא מבליטה למעשה את החיבור שבין עוצמה לבין רגש; בין שירת מרים המנהיגה (בפרשת השבוע) לשירת דבורה הנביאה (בהפטרה); בין מנהיגות וחוזק לבין תופים ומחולות; בין שורות עדינות של שיר לבין חינוך ילדים וחברה ואהבת הטבע והארץ ללא תנאי.

באחד משיריה הידועים, מלמדת אותנו המשוררת רחל פרק צניעות ואף נוטעת בנו גאווה שקטה.

לֹא שַׁרְתִּי לָךְ אַרְצִי,
וְלֹא פֵּאַרְתִּי שְׁמֵךְ
בַּעֲלִילוֹת גְּבוּרָה
בִּשְׁלַל קְרָבוֹת.
רַק עֵץ יָדַי נָטְעוּ
חוֹפֵי יַרְדֵּן שׁוֹקְטִים,
רַק שְׁבִיל כָּבְשׁוּ רַגְלַי
עַל פְּנֵי שָׂדוֹת.

כמו מרים, שהאמינה בגאולה והכינה תופים; כמו דבורה, ששירתה מתאפיינת ברוח של התנדבות ואהבה; גם רחל יודעת לעשות את האבחנה הנדרשת בין עיקר לטפל, בין דיבור לבין מעשה. לא עלה בידי לשיר על עלילות גבורה, היא אומרת, אלא עשיתי מעשים, לכאורה פשוטים וקטנים: נטעתי עץ, חינכתי ילד, כבשתי שביל. זה מה שתורם לסביבה, זה מה שמעניק שאר-רוח, זה מה שבונה חברה. לא שלל הקרבות. לא תרועת הגיל ולא מעשי הגבורה, לכאורה, הם שבונים את הארץ, אלא דווקא המעשים הקטנים, שנעשים בשקט-בשקט, בחיק הטבע הרגוע, בשדות ובמשעולים מוצלים ובחסות חופי ירדן שוקטים.

שתילים ועצים ניטעים יום-יום במעונות ובכיתות לימוד, ומי שעוסק במלאכת הקודש הזאת לא צריך להתנצל ולא להתבטל. גם לא בפני איומיהם של רבנים.

  • הכותבת היא יו"ר תנועת האישה הדתית-לאומית "אמונה"

(צילום: דוברות)