עניים הם אנשים חומריים. הם טרודים כל הזמן בכסף, בהכנסות והוצאות. דרוכים בכל סוף חודש לקראת קבלת שכרם הזעום, מביטים בערגה בתלוש הדל ולומדים אותו בעיון רב. הם מכתתים תדיר את רגלם (שהרי רכב בטח אין באמתחתם) לתור אחר איזה סוּפר זול ומכלים את זמנם בהשוואת מחירים, חוסכים שקל פה שקל שם. הם טורדים את מנוחתם באפשרויות השונות לסגירת המינוס ומבזבזים את מפגשי הזוגיות הרומנטיים לשיחות מתסכלות על המצב הכלכלי. מים ואור חינוך ופנאי הן מילות קוד לחשבונות המנופחים שיגיעו בראשית החודש המתרגש לבוא.
גם עשירים הם אנשים חומריים. מרבים נכסים ומרבים דאגה. קונים ומוכרים, מדפדפים במדורי הכלכלה ומתעדכנים במדדי המניות. לא עוצמים עין לפני עסקאות חשובות וחוששים תדיר מן העתיד הערפילי.
אנשים רוחניים מצויים טפח מעל הקרקע. הם בוחנים את העולם במשקפיים אחרים ולא נותנים למציאות תובענית להכות על קודקודם. פעמים מאושרים, פעמים מדוכאים, אבל בכל אופן לא שקועים בסבכי עולם -הזה.
עושר ועוני הם מושגים חברתיים, יחסיים, שלא נאמר סטטיסטיים. אשר נמדדים במספרים וטבלאות, בחישובים סבוכים ובגרפים מרשימים. המלחמה בעוני לובשת צורות שונות, מקרנות חסד ועידוד תעסוקה ועד מלחמות צדק חדות ומאבקי כוח חברתיים. ברם אפשרות אחת טרם נוסתה באופן רציני ומשמעותי והיא חינוך לרוחניות, ל"עשיר השמח בחלקו", להתקלפות משקיעה מתמדת בקשיי היומיום ועיסוק מעמיק בעולם שמעבר. בטיפוס מתמיד אל עבר הנשגב והנאצל וזניחה מסוימת, כל אחד לפום דרגיה, של כבלי עולם הזה. חינוך לאושר ואמונה, חינוך לרוח ועומק. במקום להשקיע אנרגיות במאבק מול ממסד שחוק או להזרים עוד כמה מזומנים לרש ונדכא, נשקיע את מירב כוחותינו בעבודה נפשית עמוקה, אשר תשמח אלוקים ואדם. נחנך לחשוב טוב ולראות טוב. נחנך לשמוח באשר יש ולהודות על הקיים ובכך נרומם את כולנו טפח מעל קרקע מצחינה אל עבר הטוב והנשגב.