קצין הצנחנים שנפצע הלילה באורח אנוש כתוצאה מפיצוץ במבנה הממולכד בצפון רצועת עזה הוא אהרון קרוב, בנו של הרב זאב קרוב, ראש הישיבה התיכונית בקרני שומרון. אהרון, לשעבר תלמיד הישיבה הגבוהה "נצר מטעי" בנצרים, התחתן ביום חמישי שלפני שבוע וחצי עם בחירת ליבו, צביה מרדכי מקדומים. כבר בשבת שלאחר החתונה הוקפץ אהרון אל הצבא כדי לתדרך את חיילי המחלקה שלו לפני הכניסה לעזה, ואת שבוע ה"שבע ברכות" עשה בתוך הרצועה. במאמר שכתב אביו לעלון "בראש יהודי" לאחר הקפצת בנו לרצועה, תיאר את חשיבות העשייה למען הכלל, גם כשזו באה על חשבון הפרט. המאמר נכתב לפני כשבוע.
זכינו ובננו הי"ו התחתן ביום חמישי האחרון. למחרת בבוקר הוא נקרא לחזור ולפקד על חייליו בכניסה לעזה. עם כל הקושי הוא עשה זאת מתוך הכרה ברורה שזוהי חובתו. תמיהות רבות ,שאלות ואף כעסים שמעו אוזני על עזיבת החתן את הכלה. האם אי אפשר להסתדר בלעדיו ? האם אין מצווה לשמח את אשתו ? כבר בתקופת המשנה התייחסו למציאות זו, וקבעו: "במלחמת מצווה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". (סוטה פרק ט). חכמים ידעו היטב את החשיבות המיוחדת של חתן וכלה ואת המעלה המיוחדת של שעת החופה והימצאות החתן "בחדרו". למרות זאת, הם קבעו כי חתן יוצא מחדרו למלחמת מצווה. מדוע ? האם אי אפשר להסתדר בלעדיו ? האם לא חשוב הוא הזמן של החתן והכלה ביחד בשבעת ימי המשתה ?
חכמים מלמדים אותנו את תורת האלוקים. הם לא מסתכלים על המציאות ממבט אנושי מצומצם. לא השכל האנושי והרגשות החולפים קובעים את סדרי החיים וערכיהם , כי אם המוסר האלוקי. חכמים מלמדים לימוד גדול אך גם פשוט. הבניין האישי והזוגי יונק את משמעותו וחשיבותו רק מהחיבור אל הציבור והכלל. אנו מברכים בברכת הקידושין :"מברך עמו ישראל על ידי חופה וקידושין." לא מברכים מקדש החתן עם הכלה. כביכול, אנו מתעלמים מהזוג הפרטי ומתייחסים לעם ישראל כולו. הבניין האישי יש לו משמעות רק מתוך היותו חלק מקדושת עם ישראל כולו ולשם כך אנו נישאים. לכן, כל כך פשוט {גם אם קשה} שאפילו חתן וכלה בשעה כל כך נעלה ומיוחדת , מתפנים לעסוק בבנין הכלל. אין כוונת הדברים שאנו "מקפיאים" את הבניין הפרטי למען הצרכים הציבוריים. אלא, צריך להבין כי הבניין הפרטי נבנה בשעות אלה מתוך העיסוק הכללי. חתן לא יוצא סתם למלחמה ומניח מנגד את הבניין האישי שלו , אלא הוא יוצא מתוך "חדרו".הוא בא למלחמה עם התחלת הבניין האישי שממשיך להיבנות בספירה גבוהה של חיבור לכלל.
אחת הבעיות הכואבות בימינו היא ההסתכלות הפרטית גם על ענייני הכלל ואפילו על מלחמה. יש כאלה שהיו כותבים ההיפך מהמשנה. הם אומרים כי בגלל חתנים או להבדיל בגלל חשש מנפגעים עלינו לחזור מהמלחמה באויבנו ואולי אף לא לצאת אליה כלל. לשמחתנו, אנו רואים כי רוב העם מרגיש בשעות אלה את הצורך והרצון של הפרט לתרום למען הכלל. שיעור המתגייסים למילואים, ההחלטיות בה הם עוזבים את עבודתם או לימודם ובאים למלחמה, הקולות של הפצועים הרוצים לחזור לקרבות - כל אלה מעידים כי רגש קדושה עמוק קיים בציבור היודע בתוכו כי את המשמעות לחייו האישיים הוא יונק מהקשר שלו אל כלל הציבור.
יהי רצון שישמור הקב"ה את חיילנו בכל מקום שהם ונשמע בשורות טובות ,ישועות ונחמות.
הציבור מתבקש להתפלל לרפואת כלל הפצועים ובתוכם אהרון יהושע בן חיה שושנה והרב זאב קרוב
המאמר התפרסם בעלון ראש יהודי