ח"כ סמוטריץ' על דחיית המתווה: "עצוב מחד ומעורר השראה מאידך"

נלווה את גיבורי עמונה במאבקם הצודק נגד העוול של בג"ץ והלוחמה המשפטית נגד ההתיישבות, הלוואי ובפעם האחרונה. אני קורא למשטרת ישראל לנהוג באחריות מול גיבורי עמונה החלוצים והציבור הרחב שבא לחזק אותם. כולי תקווה שלא נגיע שוב למקום הזה שבו יהודים מפונים מביתם בארצינו שלנו.

אני מבקש לחזק את ידיהם של חבריי שר החינוך ושרת המשפטים שהובילו בשבועות האחרונים את המאבק הצודק והמוסרי הזה מתוך אמונה וביטחון בצדקת הדרך. אנחנו יודעים שמכל ירידה עתידה לצמוח עליה גדולה ובטוחים שגם מהמשבר הזה ההתיישבות בארץ ישראל כולה תצא מחוזקת. יחד, בע"ה נמשיך לבנות ולחזק את ההתיישבות".

(צילום: ספיר אמיתי)

מוקדם יותר, עוד לפני ש-58 מתושבי עמונה הצביעו נגד ההסכם לעומת 20 שהצביעו בעדו, הפציר בהם ח"כ מוטי יוגב לקבל את המתווה. "לחברינו היקרים שבעמונה השלום והברכה", הוא פתח את מכתבו לתושבים והמשיך כמי שהיה בפינוי בעמונה 2006 ו-"כאוהב את עמונה, כמי שסייע לבניינה, כאב וכואב את כאבה, פעלנו ככל יכולתנו להשארת עמונה על הרכס. אין ספק שבמאבקכם תרמתם תרומה מכרעת לתהליכי החקיקה להסדרת ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, גם להשארת עוגן משמעותי לעמונה על ההר.

לרגע לא באתי להחליף את הרב של עמונה ו/ או את הנהגת הציבור בעמונה, מבקש רק את האפשרויות המעשיות המיטביות לעמונה ואנשיה, להתיישבות ולעם ישראל. מרבותי למדתי, לעמוד על אמונתנו, תוך בחינת כל דבר מה יביא לקידוש השם ומה ח"ו לחילול השם? למדתי גם שאת חזרתנו לארצנו וביסוס התיישבותנו בה, עלינו להשתדל ולחבר בתודעה אליה את כלל ישראל ולפעול לשם ייחוד ובשם כל ישראל.

בעת הקשה הזו של הצורך שלכם להחליט על "חורבן הבית", אני שואל את עצמי כמה שאלות. 1. מה ייתן את מירב הסיכויים להשארת עמונה על ההר, כעת ובעתיד ואף באופן מוסדר, בחינת "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון"? 2.מה יצרוב בתודעת כלל ישראל/הרוב בישראל, אהדה לעמונה ולמאבקה, רצון לפגוש באנשיה הנפלאים וללמוד מהם על אהבת הארץ וההיאחזות בה? 3.מה הכי יסייע למשפחות עמונה ואני מניח שיש מחשבות שונות ורצונות שונים? ועוד שאלות.

אני מבין לכאב ולקושי ההחלטה, רק אתם תקבלו את החלטתכם. יחד עם זאת עמונה היא גם סוגיה לאומית, בעלת השלכות רבות. קטונתי מלחלוק על מי מרבותי, אך דעתי שמה שהגיעו אליו בהקשר למימוש נכסי הנפקדים בעמונה, הוא המירב שניתן בעת הזו וצריך עם כל הצער והכאב, לקרוע קריעה ולקבלו ולהסתכל קדימה, תוך מיצוי כל מה שניתן ולבנות מחדש, הכי גדול שיש ואפשר על ההר.

לבקש דחיה מבית המשפט וגם אם לא נקבל, לבנות מיד בית כנסת גדול מקודמו ודגל גדול על הגבעה וכל מבנה שניתן למגורים ומבני ציבור והעיקר לשמור את מירב המשפחות יחד. יחד בצער, יחד בתהליכי המעברים ויחד בבניה מחדש. קטונתי כאמור, אך מרגיש שח"ו בהתמהמהות אנו עלולים להחמיץ את השעה.

קורא לכם חברי היקרים, בשעה קשה זו, לקבל את המתווה, להקדיש זמן לצער ומיד לקום, לנטוע ולבנות מחדש. כי "שבע ייפול צדיק וקם" וכך היא גאולתם של ישראל ואתם מהחלוצים האמיתיים בתהליך שיבת ציון".