סיפור שקרה באמת: הרבה שטיקים ראה טוביה בשנותיו כמדריך סטודנטים להוראה. דבר כזה עוד לא ראה.
התמצאות במסדרונות בית ספר לא מוכר אינה דבר קל. 'היכן הכיתה שבה נעביר את השיעור', שאל טוביה. 'אחד התלמידים ילווה אתכם', הציע המנהל.
התלמיד הבין מיד. 'לכיתה הייצוגית?', שאל. 'לכיתה הייצוגית', הנהן המנהל. התיאור הייצוגי סיקרן את טוביה. בדרך ליעד התעניין טוביה אצל התלמיד, 'מורה הדרך', לטיבה של הכיתה.
'בכיתה הייצוגית נמצאים התלמידים שלומדים. זאת כיתה מטופחת ומושקעת'. 'והכיתות האחרות', הקשה טוביה, 'מה קורה בכיתות האחרות?'. 'בכיתות האחרות', הסביר מורה הדרך הצעיר, 'נמצאים אלו שלא יכולים להיות בכיתה הייצוגית'.
* * *
הפיתוי להקים לעצמנו 'כיתה ייצוגית' שבה הכל בסדר, קיים אצל כולנו. אנחנו אוהבים לזרוק את הבעיות אל מעבר לאופק, בהנחה שאם לא רואים את הבעיות הן לא קיימות. נוח להתמקד במה שנמצא מתחת לפנס ולהתעלם מהבעיות החשוכות.
בשבועות האחרונים רעש המגזר בשל התיקון לחוק הפונדקאות. לצערי חוששני שגם שם, בלי לשים לב, הקמנו לעצמנו כיתה ייצוגית. התמקדנו רק במה שנמצא אצלנו בחצר.
* * *
התיקון לחוק הפונדקאות מורכב משני חלקים. חלק ראשון המתמקד במה שקורה כאן, בארצנו הקטנה. על חלק זה יצאו מספר רבנים חשובים מאוד בביקורת קשה, משום שהוא מאפשר ליחידים ולזוג אנשים בני אותו מין להביא ילד בהליך של פונדקאות, ומשום שהוא מאפשר לנשים נשואות להיות פונדקאיות (דבר שלפי שיטות מסויימות עלול ליצור ממזרות).
אולם לתיקון לחוק הפונדקאות יש גם חלק שני, משמעותי מאוד. החלק השני של החוק מתמקד בתופעות מחרידות ובלתי נסבלות הפוגעות בצורה חמורה בצלם האדם. תופעות שמתבצעות ברגעים אלו ממש מעבר לאוקיינוס. החלק השני של החוק מתעתד למנוע את האנרכיה שמתרחשת על ידי אזרחים ישראלים מחוץ לגבולות המדינה.
בקונסטלציה הפוליטית הנוכחית, נקשרו שני חלקי החוק זה בזה. ברור לכולם שהחלק שמתייחס למה שקורה בחוץ לארץ לא יעבור בכנסת ללא החלק הראשון. כך גם הפוך.
לא ניתן לחוות דעה על התיקון לחוק רק בשל החלק הראשון מבלי להתייחס לחלק השני. החלק השני של החוק הוא חלק ערכי ומוסרי ביותר. חוות הדעת על החוק חייבת לכלול את כל מרכיביו. שיח ציבורי שמתמקד רק בכיתה הייצוגית (כאן בארץ) ומתעלם ממה שקורה בשאר הכיתות (הודו, תאילנד, נפאל - ועוד) לוקה בחסר.
בהודו למשל, משוכנות הנשים הפונדקאיות ב"חווה" מבודדת
הרחק מעבר להרים ישנה תעשייה מסחרית מפותחת המשעבדת נשים לשפחות. ישראלים שלא יכולים להביא ילדים לעולם, קונים נשים תמורת כסף כדי שיביאו להם ילדים.
כל מקרה של פונדקאות הינו רגיש. נדרש פיקוח הדוק כדי לא לעבור את הגבול הדק הפוגע בצלם אדם והופך את האישה לבהמת רבייה. שם במזרח, הגבול נחצה מזמן. גופים מסחריים ותועלתניים מנצלים נשים ממעמד כלכלי ירוד מאוד, ומשעבדים אותן לטובת יחידים וזוגות במצוקה. תמורת חופן דולרים מתחייבות הנשים בהסכם מפורש, שחור על גבי לבן, למגוון של הגבלות דרקוניות על חירותן, בריאותן וגופן. נשים מהעולם השלישי מוכרות את גופן ואת נשמתן לאנשים מהעולם המערבי הנאור.
בהודו למשל, משוכנות הנשים הפונדקאיות ב"חווה" מבודדת למשך כל חודשי ההריון. הן מחוייבות לאכול ולשתות רק מה שהרופא האחראי על ה"חווה" מורה להן. הן מחוייבות לבצע את כל הבדיקות שהרופא האחראי מחליט עליהן. את המשפחה והילדים הן יראו רק בביקורים קצרים. עבדים ושפחות בחסות הקידמה.
כל אדם שלא יכול להביא ילד בפונדקאות בארץ יכול לעשות זאת בחו"ל באמצעים שונים, חלקם מפוקפקים ובעיתיים. חייב להיות פיקוח על פונדקאות של אזרחים ישראלים בחו"ל. זאת מחוייבות בסיסית ומוסרית של המדינה כלפי ערכיה ועקרונותיה.
אסור להתמקד רק בכיתה הייצוגית שנמצאת כאן בארץ. מה שקורה במזרח הרחוק צריך להטריד אותנו לא פחות. אי אפשר להשלים עם מצב שבו אזרחים ישראלים מביאים ילדים לעולם בדרכים נוראיות. ילדים שיגדלו במדינה הזאת ויהיו אזרחי המדינה לכל דבר ועניין. לא מספיק למנוע בעיות בכיתה הייצוגית. צריך לטפל גם בכיתות האחרות. איך נהיה אור לגויים כשאנחנו הופכים נשים למפעל רבייה?
* * *
יודגש. נושא המאמר אינו חוק הפונדקאות. כותב שורות אלו לא ראוי להכניס את ראשו בין הרים גדולים ממנו בכמה מידות. הנושא הוא הצורך בחוות דעת מקיפה ורצינית. חוות דעת שנכנסת גם לכיתות הלא ייצוגיות של בית הספר.