ציבור כתום ציבור יתום, שלום.
אני פונה אליך הסדרניק יקר, בן ישיבה ובוגרת השירות הלאומי. מתנחל בשילה ומתנחלת בקרית שמונה, מגורש מכפר דרום ומגורש מבית השלום. דוקטורנט בעברית, ועורך דין ברמת גן, מורה בירוחם ויועצת חינוכית גם.
אתם שחונכתם בדרך הרב, אתן שסרגתן וההוא שחבש. ו"כלל ישראל" ו"עם הנצח", ו"המשולש" ההוא, "שלא במהרה ינתק", ו"ראשית צמיחת". אתם שנפגשים, ובמקום לשאול את הגיל שואלים את השבט, וגם אם הייתם בעזרא עדיין מרגישים באותו השבט.
אז חברים, השבט בצרות, זה בודאי כולכם יודעים, גם אם לא היו אלו ימי בחירות מתקרבים. בטח שמתם לב שמסביב כבר לא מתרגשים, בטח שמתם לב שהמגזר שלכם את איש לא מרשים. בטח שמתם לב שאין לנו מנהיגים, כלומר יש הרבה, אבל בדיוק עכשיו הם רבים. ואם אתם לא יודעים, אז גם אתם כבר לא שבט אחד, אלא רסיסים של מנהיגים שחילקו אתכם לכל אחד. רסיסים רסיסים של דעות וניואנסים והגבלות, שעם הזמן יורחבו ויתגבשו לידי שיטה ודרך וגם סיסמאות. אולי כעת זה נראה שזה רק עניין של כיסאולוגיה, אבל בבא היום גם תגיע האידאולוגיה. כזאת שתסביר לכם שאתם בעצם שונים ולכל עשרה מכם מגיע ציבור ומגזר אחרים. כמובן פילוג מתוך אחדות ואהבת כלל ישראל, וגם מתוך אמונה בוערת שרק כך ובא לציון גואל.
וגם לכם כל זה מתחיל להימאס, ואתם כבר מקבלים בשלוות נפש כי זה מה יש. וחושבים שאולי אנחנו כבר לא "המגזר הנבחר" שהרי ככה לימודנו, לא הכל שחור ולבן. ויש את ר נחמן, וחב"ד וגם ש"ס, ומותר לקחת מכל אחד. וגם במפלגות יש מבחר גדול לבוחר, והגיע זמן להפסיק להסתגר.
ופתאום מגיעה מלחמה מדרום, וכולכם רוצים לצעוק "אמרנו לכם" אבל לא מוכנים. כי עכשיו טובי השבט נמצאים בקרבות, ואין שם מגזרים וגם אין מפלגות. וכעת באמת כלל ישראל מתפקד, ועם הנצח מדרך ארוכה לא מפחד. והכיפות שלכם מציפות את התמונות, ואתם גם הרוב בהלוויות הצבאיות, ויש לכם אמירה ערכית, ומנהיגים רוחניים. וכולכם, אבל כולכם לפחות מכירים את אחד מבני משפחות הנופלים. וגם בתקשורת פתאום את השבט מעריכים, והנה אתם באמת משמעותיים.
אז חברי שבט יקר שלי, באו נמשיך ביתר שאת וביתר עז, בדרך הארוכה, ושלא תיפול רוחנו גם בעת שיגרה.
נעצור את מנהיגנו מפילוגים וכיתות, ונמשיך לבנות חברה מתוך אמונה בכלל ישראל, בדרך המורכבת וגם אמונה בשבט!