הר הבית בידינו?

כל בר דעת החי במזרח התיכון יודע כי בכוחן של המילים "הר הבית" להדליק מהומות וכי כל דיבור בנושא שמעבר לסטאטוס קוו הינו בגדר זריקת גפרור בתחנת דלק. כולנו זוכרים את אירועי אוקטובר 2000, שנגרמו לטענת הפלסטינאים בשל עלייתו של אריאל שרון להר הבית. נראה כי עם מסירת הר הבית לידי הוואקף המוסלמי לאחר מלחמת ששת הימים,ויתרנו גם על הזכות לדבר עליו.

הר הבית, הוא מקום בו דתות רבות טוענות לזיקה במקום. על פי המסורת היהודית קרו לא מעט אירועים מכוננים בחייה של האומה - אם זה עקדתו של יצחק אבינו וכן מקום המקדש שבנה המלך שלמה, הוא מקום מקודש ללא מעט דתות. הדת המוסלמית לעומת זאת טוענת כי לתקופה מסיימת הצטווה הנביא מוחמד כי על כל המוסלמים להתפלל לכיוון הר הבית וכן ידוע ומפורסם הסיפור כי זהו המקום בו עלה מוחמד על סוסו אל השמיים.

מסרנו לוואקף, וויתרנו על הזכות לדבר על הר הבית(צילום: papalars-cc-by-nd)

לפני כחודש, השתתפתי בכנס שהתקיים באוניברסיטת בר אילן שעסק בקדושת העיר לשלושת הדתות. בכנס השתתפו הרב דניאל שפרבר - חתן פרס ישראל,השייח איברהים צרצור - ראש התנועה האסלאמית והאב דניאל ניוהאוז מהכנסייה היוונית הפטריאכלית. כשנשאל השייח צרצור על אפשרות פולחן יהודי בהר הבית על רקע חג הפסח, הוא הגיב בביטול ואף טען כי בשל העובדה שרוב הרבנים האורתודוקסיים אוסרים על כניסת יהודים להר הבית,הרי שליהודים אין מה לחפש שם ולכן השאלה בטלה מעיקרה.

כמו כן, חדשות לבקרים אנו שומעים את מנהיגנו חוזרים על הצהרות כי "ירושלים הינה בירת ישראל המאוחדת לנצח נצחים" כאשר בשטח - העובדות הפוכות. במזרח העיר פועלים ללא הפרעה ארגוני טרור (במסווה של עמותות צדקה), ברובע המוסלמי קטטות בין יהודים למוסלמים הם דבר שבשגרה ואילו השליטה בהר הבית מושגת אך ורק כאשר כוחות המשטרה נכנסים לשם, בד"כ בימי שישי בהם זורקים הערבים אבנים אל רחבת הכותל המערבי באין מפריע.

החלטת חברת "כנען", בעלת הזיכיון לפרסום על גבי אוטובוסים, להסיר את שלטי המודעות לבית המקדש השלישי היא חלק מהוויתור הכולל של עם ישראל על הר הבית. תירוצים כמו "פגיעה ברגשות הזולת" אינם עולים בקנה אחד עם מדיניות החברה לפרסם מודעות שחץ ותועבה וכן מודעות של גופים מהצד השני וה"יותר נכון" של המפה הפוליטית.

במקרה או שלא, פורסמה החלטת החברה דווקא בחג המימונה שמסמל בעיקר את אמונתו של עם ישראל בהגעת הגואל ולא רק את המאכלים האוריינטליים הנלווים אליו. יכול להיות שחלקים בעם עדיין לא מאמינים,או יותר מדויק לא רוצים להאמין כי באחד מהימים (במהרה בימינו כמובן) יבוא המשיח ואיתו בית המקדש השלישי וכי השיר "לשנה הבאה.." שהושר בסיום ההגדה של פסח אינו מבשר על סיום ההגדה ומתן האפשרות ללכת כבר לישון אלא משהו עמוק יותר הקשור לתחיית עם ישראל בארצו.