הרב יגאל לווינשטיין: הראשון שזיהה והראשון שחטף

רבי אלעזר, רבן גמליאל, רבי יהושע ורבי עקיבא ראו שועל יוצא מקודש הקודשים,הזדעזעו והחלו לבכות ורק רבי עקיבא החל לצחק. כששאלו אותו מדוע הוא מצחק, ענה להם כי עד שלא ראה שנבואות החורבן מתקיימות עד האחרונה שבהן חשש שגם נבואות הנחמה לא יתקיימו אבל עכשיו הוא מבין שגם נבואות הנחמה יתקיימו ובית המקדש ייבנה, והרי זו סיבה לצחוק.

מיד פרצו הארבעה בצחוק משותף ושמחו על המראה שראו.

כן, אתם לא טועים. המשפט האחרון הוא עיוות של הסיפור בגמרא. הם לא צחקו ביחד. שלושת הבוכים רק אמרו לו 'עקיבא נחמתנו, עקיבא נחמתנו''.

****

בשנים האחרונות נראה שדברי הנחמה לא רק מנחמים את הציונות הדתית. אלא היא ממש צוחקת כל הזמן. גם כשהורסים לה בתים בעפרה, גם כשבתי המשפט הופכים אותה ללעג ולקלס, גם כשהאקדמיה מציגה אותה כדמון פאשיסטי ומרושע היא צוחקת. היא כל כך צוחקת שלפעמים נראה שהיא איבדה את הבריאות הנפשית שלה.

כמו אדם שאביו נפטר ממחלה קשה אחרי תקופה קצרה מאז גילוי המחלה. ובזמן השבעה בא אליו חבר טוב ואומר לו "לפחות הוא לא סבל". מה הייתם אומרים על הבן אם היה פורץ בריקוד עליז ושר 'איזה יופי אבא לא סבל'?

הציונות הדתית היא קצת כמו אותו הבן: איבדה את היכולת לכאוב, לכעוס, להילחם או במילים אחרות להבין את מצבה האמיתי. במקום לשנס מותניים ולהילחם על דמותה של המדינה היא פשוט צוחקת. הנחמה הפכה לתוכנית עבודה. יש משבר? אין שום בעיה חסרי אמונה שכמוכם: קצת 'אחרי 2000 שנות גלות', עם קורט של 'ראשית צמיחת גאולתנו', במצבים ממש קשים מפזרים מלמעלה 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה' ומיד כולם פורצים בריקודים עם קציני המשטרה ש'עושים לילות כימים ואנו מודים להם למרות המשימה הקשה שהוטלה עליהם'.

קחו לדוגמא את הרס הבתים בעפרה: שאלתם את עצמכם מה לשירים והריקודים שהיו שם? האם זו התנהגות נורמאלית, בריאה, כשתשעה בתים נהרסים בצו בית משפט בעידוד ארגוני שמאל? מהיכן נולד קוד התנהגות בעת הריסת בתים שאוסר הרמת קול על שוטר? לא קללות, הרמת קול. מרוב הרצון להיות נחמדים, מרוב הלחץ ממה יגידו בערוץ 2, קיבלנו תמונות מעוותות של שירת 'על הדבש ועל העוקץ' בזמן הריסת הבתים.

קחו לדוגמא את בוגר 'בני דוד', סא"ל ניר דופט שמונה למפקד הגדוד הרביעי המעורב של בנים ובנות בצבא. בניגוד לדעת רבותיו הוא לקח על עצמו את התפקיד למרות כל הביטויים הקשים והחמורים ביותר שרוב מכריע של גדולי הציונות הדתית כבר הרעיפו על הנזק שהוא גורם לצבא ולמי שמשרת בגדודים כאלה. מה זה אם לא בלבול בין אמצעי למטרה? מה זה אם לא חוסר איזון בין השיעורים ששמע במכינה על צבא הקודש והחשיבות ללכת לקצונה לבין היכולת להגיד: עד כאן?

(צילום: דובר צהל)

עוד דוגמא? הדוגמא הזו אולי פחות מפורסמת אבל גם היא נאמרה בשבוע האחרון. באותה שיחה 'מפורסמת' של הרב יגאל לווינשטיין בפני תלמיד עצמונה ערב גיוסם. במהלך השיחה שנמשכה שעתיים סיפר להם הרב יגאל על תלמיד שהיה ביחידה מובחרת ויצא יחד עם הצוות שלו לפאב. רגע לפני שנכנס לפאב צלצל לרב יגאל, כי זכר שאומנם אמרו להם להיות מחוברים לחברים שלהם אבל אולי פה זה גבול שלא כדאי לעבור. אבל השאלה שהרב יגאל נשאל היא אולי הסיפור בקליפת אגוז: "הרב", כך שאל התלמיד, "אנחנו עומדים להיכנס לפאב ורציתי לשאול אם להוריד את הכיפה כשאני נכנס או להשאיר אותה"?

פנה הרב יגאל לתלמידי עצמונה ושאל אותם 'מה עדיף, מה הייתם עונים לו?' התלמיד הראשון ענה עדיף שיוריד, התלמיד השני שענה קיבל מחמאות מהרב יגאל כי חשב מחוץ לקופסא והציע הצעה 'מקורית': שלא ייכנס לפאב. וסיפר הרב יגאל שאכן כך ענה לתלמיד אבל התלמיד בכניסה לפאב התעקש: "לא הרב, לא הבנת, זה לא מה ששאלתי. שאלתי אם להוריד את הכיפה או לא".

המכינסטים הם חפיפניקים

ביממה האחרונה סוערים, שוב, כלי התקשורת על התבטאויותיו של הרב לוינשטיין השבוע. דיונים ברשת, תגובות הפוליטיקאים, ראשי המכינות או ארגוני נשים, אייטמים בכלי התקשורת. אני מבקש לשים בצד את הדיון על נימוסיו או התבטאויותיו של הרב יגאל ולקחת את הדיון לנקודה אחרת.

השיחה בפני תלמידי עצמונה היא חשובה מאוד וחבל שהורדה מהרשת בגלל אותם משפטים. היא חשובה כי היא מקפלת בתוכה את התהליך שעובר על הציונות הדתית ואת העובדה, שהרב יגאל לוינשטיין היה בין הראשונים לזהות את המגמה הזו ולתת לה ביטוי.

הוא היה זה שהבין שהצבא שאליו התגייסו 25 המחזורים הראשונים של 'בני דוד' הוא כבר לא אותו הצבא של היום. שישנה מהפכה תודעתית שמרחיקה מעליה קצינים ולוחמים דתיים באלף תירוצים ותוכניות חדשות רק כדי להקשות עליהם את הבחירה בין אמונתם ומסירות הנפש שלהם לתורה מחד, ולמדינה ולצה"ל מאידך. החידוש העיקרי ב'נאום הסוטים' הוא לא ההתבטאויות שלו כנגד הקהילה הלהט"בית אלא העובדה, שדווקא הוא, סא"ל במיל', ראש המכינה שהכשירה מאות רבות של לוחמים לשירות משמעותי בצה"ל, שהיה מיקיריה של מערכת הביטחון, דווקא הוא עמד מול כולם והכריז שצריך לחשב מסלול מחדש.

הוא הפנים שהמשימה של תלמידי המכינה בעלי ממחזור א' שהתגייסו לסיירת גולני ולא יכלו לגעת במזלג אחד במטבח הטרף עד היסוד, היא הרבה יותר פשוטה מהאתגרים והקשיים שעומדים בפני הלוחמים היום כשכל המטבחים כשרים וכל המג"דים כבר מכירים את נהלי שמירת שבת של הרבנות הצבאית בעל פה.

"מתחת לאלונקה של החברה הישראלית" (צילום: דובר צהל)

הרב יגאל הבין שסגירה דה פקטו של אגף תודעה יהודית הוא מסר ברור מראשי הצבא לדתיים. הוא מבין שהגדודים המעורבים, פקודת השירות המשותף, פקודת הזקנים ותוכניות לימודים בפו"ם של 'מכוני מחקר' מהשמאל הם לא צירוף מקרים ברצף של השנתיים האחרונות, אלא מגמה מכוונת לדחיקת הלוחמים הדתיים, שיש לעמוד מולה באומץ.

והוא יודע שזה לא פשוט. רבים מהטוענים על הדברים שאמר השבוע על החיילות הדתיות התמקדו בביטוי "הן נכנסות יהודיות ולא יהיו יהודיות בקצה". שעה קודם, באותו שיעור הוא אמר את אותו הדבר על התלמידים שלו ובחריפות לא פחות גדולה.

הרב יגאל סיפר לתלמידים שלפני שנים פנה לאל"מ דרור ויינברג ז"ל וביקש שיבוא לדבר עם התלמידים. ויינברג סרב בטענה שתלמידי המכינות הם חפיפניקים, שגורמים לחילול ה' בזלזול שלהם בתורה ועדיף שיורידו את הכיפה בצבא. הרב יגאל ביקש ממנו לבוא ולהגיד את זה לתלמידים וזה מה שהוא עשה. "הוא בא ונתן להם בראש. כמה שהם נעלבו..." סיפר הרב יגאל וסיכם: "על דבר אחד אני מצטער. שהיום אני לא יכול לבוא אליו ולהגיד לו: דרור, צדקת. כי הוא צדק".

ראש ישיבה בציונות הדתית אמר לי בימים שהארץ געשה על 'נאום הסוטים' כי הרב יגאל הוא ה'נחשון בן עמינדב' שפרץ את הדרך. הוא סימן את המטרה, הוא חוטף עכשיו את כל האש אבל הוא צועק 'אחרי' וכולם צריכים להסתער אחריו: רבנים ותלמידים כאחד ולשבור את השקר הפוליטיקלי קורקט הליבראלי. באותה העת זה היה נשמע מאוד משכנע. היום, לפי זווית ראייתי הרבנים ברובם כבר מאחוריו, התלמידים עדיין מתמהמהים. תהליך החזרת ההבנה לתלמידים שהאהבה לצבא לא תסמא את עינינו מלבקר את מומיו ולכאוב את כאביו, ייקח הרבה יותר זמן.

השבוע פרסם אבישי גרינצייג בפוסט כי באחת הפגישות של ראשי הישיבות עם הרמטכ"ל אמרו ראשי הישיבות לאייזנקוט שאם פקודת השירות המשותף תמשיך הם יורו לתלמידיהם לא להתגייס ולא ללכת לקצונה. הרמטכ"ל אמר להם: אתם יכולים להגיד להם מה שאתם רוצים. הם לא יקשיבו לכם. לצערי הרב, רא"ל אייזנקוט מכיר את בחורי הציונות הדתית יותר טוב מראשי הישיבות שלהם.

קרב מאסף?

ואני לא מאשים את התלמידים. המכינות הקדם צבאיות עשו מהפיכה אמיתית בחברה הישראלית והן ראויות על כך לכל שבח ובוודאי הרב יגאל לווינשטיין והרב אלי סדן שהקימו את המכינה הראשונה. במידה מסוימת, אפשר להגיד שהם הצליחו יותר מדי.

לפני 11 שנים בימי טרום ההתנתקות היו ראשי המכינות הקדם צבאיות ותלמידיהם נבוכים. תלמידים שבאו ושאלו מה עושים, קיבלו דרשות מפולפלות על מעגל שלישי ומעגל שישי, ביקשו מהם להתעלף או לחפש את עמדת השמירה הקרובה. הכל הכל בשביל לא לפרק את החבילה. הצבא הוא היסוד הכי חשוב בשיבת עם ישראל לארצו והוא עומד על ציות לפקודות, הסבירו הרבנים. לא נוכל לפרק את כל המהפכה שעשינו. לא נוכל להגיד לכל אלפי בוגרינו המ"פים, המג"דים והטייסים לזנוח את הקריירה הצבאית אחרי שכל כך עודדנו אותם להגיע למקומות האלה. והתלמידים הפנימו.

(צילום: ChameleonsEye / Shutterstock.com)

איך יסבירו לתלמידים עכשיו שחייל שצריך לעשות מד"ס עם מדריכת כושר במכנסיים קצרים צריך לסרב, או אם דורשים ממנו לשמור יחד עם חיילת זו עילה להיכנס לכלא? הרי אנו שבים לארצנו, אז על שעתיים דיבור עם בחורה במגדל שמירה, ותכלס, זה כמו השיחות ביום שישי בבני עקיבא, על זה נפרק את הכל? בשביל זה קצינים יורידו את הדרגות ויעזבו מסלול קידום מבטיח? לרבנים יש תשובות על ההבדלים בין הפקודה לגירוש יהודים לבין פקודת השירות המשותף. אצלם אולי ההבדלים ברורים ומבוררים, אבל כמו שזה נראה זה עדיין לא חלחל בליבם ומעשיהם של התלמידים.

מי שחושב שכל הדיון הזה נוצר כי הרבנים החרד"לים הקצינו והתלמידים שלהם לא התחרדלו אחריהם, רואה רק חלק מהתמונה. גם בזרם הליבראלי שפתח שמפניות בקריאות 'הרבנים בקרב מאסף, המציאות הכריעה' שמחים מוקדם מדי.

אגף תודעה יהודית של איש אחד

למיטב הבנתי, ומבלי לשוחח איתו אני מניח שהרב יגאל לוינשטיין מזהה את הבלבול הזה שנוצר. והשיחות הללו נועדו לתקן. להגיד דברים מבלי להיות נחמד. לפעמים אפילו בהגזמה מכוונת. לא להתחשב במה יגידו. כאילו לתת משקל נגד לשנים רבות שבהן דרש מתלמידיו להשתלב בחברה הישראלית. לא לתת לדתיות שלך לפגוע כמלוא הנימה ביכולות הלחימה שלך או שתבוא על חשבון החבר החילוני. לאזן את השיעורים שדיברו על 'כתף מתחת לאלונקה של החברה הישראלית' או 'יד על ההגה'.

רבני המכינה בעלי עדיין מאמינים שזו הדרך הנכונה. השיעור של הרב אלי בפתיחת שנה בזמן אלול ומהווה את הבסיס לבית המדרש וההכנה לצבא, על 'דרכו של אלקנה' שמדברת על שותפות, דוגמא אישית ועשייה - עדיין רלוונטי. הוא חייב לעבור עדכון: מה היה עושה אלקנה אם היה חוטף בזיונות? איך היה מגיב אם לא רק שלא היו הולכים אחריו להקריב קורבן בשילה, אלא היו טוענים שהוא קיצוני?

בחלק הראשון של השיחה בעצמונה מספר הרב יגאל לתלמידים על הסגירה של ענף תודעה יהודית ומכריז באוזניהם: 'אני החלטתי שאני אהיה האגף לתודעה יהודית. אני אעבור מישיבה לישיבה, ממכינה למכינה, מהסדר להסדר ואני אכניס בהם את התודעה היהודית. אהיה אגף של איש אחד'. אני רוצה להאמין שבסוף התהליך יימצאו התלמידים שילכו אחריו.