הציבור הדתי איננו נמנה באופן טבעי עם מצביעי מפלגת עבודה, ואף על פי כן, ניצחונה של שלי יחימוביץ' בבחירות שימח רבים. לעובדה זו יש סיבות שונות. כבר מאז נכנסה יחימוביץ' לעולם הפוליטי היא הפתיעה דווקא את אלו שחששו מפניה. ראשית, למרות שמבחינה פוליטית יחימוביץ' ממוקמת בצד השמאלי של המפה, מכל מקום היא ביטאה לא פעם עמדות לאומיות-ציוניות בקול רם וצלול, שלא ערב לחיכם הפוסט-ציוני של כמה אנשי תקשורת מן השמאל הקיצוני. שנית, יחימוביץ' הוכיחה את עצמה כלוחמת נגד מעשי עוול, גם כשמעשים אלו כוונו כלפי אנשים שאינם נמנים עם המחנה הפוליטי שאליו היא שייכת (כגון בתמיכתה בשחרור הנערות העצורות מהפגנות הימין). אולם באופן מיוחד, הבחירות במפלגת העבודה היוו הפעם באופן מיוחד בחירות בין שני אנשים שונים באופן קוטבי זה מזה, מבחינת ישרותם הציבורית והעקביות שאותה הם גילו בדרכם הפוליטית עד כה.
אחד ממבחניו הגדולים של כל מנהיג ציבור הוא יכולתו לבחור בחירה ערכית, גם על חשבון אינטרס אישי מפתה. כשהקב"ה הציע לשלמה "שאל מה אתן לך" (מל"א ג', ה), הוא למעשה בחן את ערכיו של שלמה, ושלמה אכן עמד היטב במבחן, וביקש "לב שומע לשפוט את עמך... כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה". הקב"ה הביע בפני שלמה את ההערכה על כך שבחירתו נבעה מאינטרס לאומי, ולא אישי - "ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך עֹשׁר ולא שאלת נפש אֹיביך", ועל כן זיכה אותו הן במה שהוא ביקש הן במה שלא ביקש. מכל מקום, משמעותו המרכזית של סיפור זה היא מבחן הבחירה של מנהיג באינטרסים הראויים.
בנקודה זו רב ההבדל שבין שני המועמדים של הבחירות במפלגת עבודה. קשה לזכור מעשה מקומם יותר מבחינה ציבורית, מבחירתו של עמיר פרץ לשמש כשר ביטחון בממשלת אולמרט, לאחר בחירות 2006. פרץ ביסס את כל מעמדו הציבורי על מאבקיו בענייני חברה, ולאחר שזכה להישג נאה יחסית בבחירות, מצופה היה ממנו שידרוש תיק שיש לו קשר לתחומי חברה ורווחה. אולם פרץ העדיף לקבל תיק יוקרתי ונוצץ, על אף שלא היה לו ניסיון בנושאי הביטחון כלל, ובכך בגד בערכים שבשמם הוא כביכול פעל. שלי יחימוביץ', לעומת זאת, נותרה נאמנת לערכיה, לא התפתתה למשרות כאשר קבלתן הייתה כרוכה בסטייה מערכים אלו, ולא היססה לבטא עמדות שבהן האמינה, גם כשהן לא שירתו את האינטרסים האישיים שלה. נותר רק לקוות, שגם בהיותה ראש מפלגה היא לא תסטה מדרכה זו.
בחירתה של שלי יחימוביץ' מהווה אפוא קרן של תקווה, שאולי בכל זאת לא הכול רקוב בפוליטיקה הישראלית. ולנו, כציבור דתי-לאומי, יש גם מה ללמוד מבחירה זו. יחימוביץ' נבחרה בגלל עיסוקיה הרבים בתחומים חברתיים, ודווקא בזכות התעלמותה מנושאים פוליטיים מדיניים, שממילא לא עומדים כל כך על הפרק ברמה המעשית. אם ישכילו חברי הכנסת של המפלגות הדתיות לעסוק בנושאים חברתיים בוערים, ויגלו דבקות בערכים של טובת הציבור גם כשהם לא מקדמים את האינטרס האישי, יש מקום לתקווה שגם כוחם הציבורי יבוא לידי ביטוי על ידי כך.