הטעות של החרדים

התדמית המושחתת של החרדים מבוססת על כך שהם הפכו לחלק מהמערכת וככאלה אין להם זכות לקבל יחס מועדף. מי שמחוקק חוקים ומקבל כסף מהמדינה, גם אם הוא מגדף את ה"ציוניים", עדיין משחק על המגרש

חדשות כיפה משה רט 12/03/13 10:18 א בניסן התשעג

הטעות של החרדים
shutterstock, צילום: shutterstock

גל עכור של שמחה לאיד שוטף את התקשורת והרשת, בעקבות שילוחן לאופוזיציה של המפלגות החרדיות. סוף סוף, צוהלים המנצחים, קמה ממשלה בלי החרדים הסחטנים האלה, מוצצי הדם והכספים. עכשיו נלמד אותם לקח, ונשים קץ לצורת הקיום הפרזיטית שלהם על חשבוננו. הדים שכאלה של שמחה לאיד נשמעים לצערנו גם מקרב חלקים מהציבור הדתי לאומי, שנסחפים אחרי הגל הכללי, או שיש להם בטן מלאה משל עצמם כנגד החרדים.

נראה לי שאיש לא יחשוד אותי בשנאת חרדים, חלילה. אני מלא הערכה ואהבה כלפי הציבור הנפלא הזה, וחש קרבה גדולה אליהם באמונותיי והשקפותיי, יותר מאשר לציבור החילוני. עם זאת, מן הראוי להצביע על מה שלדעתי עומד בשורש "הבעיה החרדית", ומה שהוביל למצב העגום הנוכחי. איני אומר את הדברים כמוכיח בשער, כי מי אני שאטיף להם ואחנך אותם; אבל חשוב שהדברים ייאמרו, השומע ישמע והחדל יחדל.

שורשיה של "החרדיות המודרנית", נעוצים באותם זרמים ביהדות הדתית - הזרמים המרכזיים בשעתם - שהתנגדו לתנועה הציונית. התנגדות זו, שכרכה בתוכה גם את המאבק כנגד כל תופעות החילון והכפירה למיניהן, היתה מובנת מאד בשעתה. אולם לרוע המזל, היא חרגה מגדר עמדה פוליטית-פרקטית, והפכה למעין "עיקר אמונה" בלתי ניתן לערעור. מכיוון שהתנגדות זו הושתתה כביכול על המושג החדש-יחסית של "דעת תורה", ומכיוון שאותה דעת תורה אינה יכולה לשגות - הרי שננעלה הדלת בפני האפשרות לשנות דעה ולהודות בטעות. גם כאשר המציאות השתנתה מהקצה לקצה, ומדינת ישראל קמה ונהייתה לעובדה, נשארו החרדים מחויבים להתנגדותם לציונות, שכן הודאה בטעותם תיחשב ככפירה בגדולתם של הרבנים המתנגדים. לא נותרה לחרדים ברירה, אלא לקדש ולהנציח את ניתוקם מהמדינה הציונית, גם כאשר נהפכו לחלק בלתי נפרד ממנה.

לביקורת על הציונות והמדינה, יש בהחלט מקום חשוב לכשעצמה; חשוב מאד להיזהר ולזכור שלא להפוך את המדינה לעגל הזהב, לאיזה אליל חדש שבא כתחליף לתורה וליהדות. זוהי סכנה מוחשית שהפילה חללים רבים מקרב הציבור הדתי בעבר ובהווה. הציבור החרדי לקח על עצמו כביכול את תפקיד הנביא, העומד מחוץ למערכת ומוכיח את מלכיה, שריה ויועציה לציית לדבר ה'. שמירתם הקפדנית על ההלכה, המסורת והמנהגים ללא שינוי, מהווה פוליסת ביטוח לזהותו היהודית של עם ישראל, על כל צרה שלא תבוא. חשוב שיהיו יהודים כאלה, שמחויבותם היחידה היא לתורה ולמצוות, בלי תערובת ערכים אחרים.

הבעיה התחילה בכך, שהחרדים עצמם מעלו בתפקידם. נביאי הזעם התחילו לקבל תקציבים משולחנו של "אחאב", ולהשתתף בדיונים ובקבלת ההחלטות של המלכות. כיוון שכך, הם נהפכו בעל כורחם לחלק מהמערכת; וככאלה, אין להם את הזכות לקבל יחס מועדף. מי שמחוקק חוקים ומקבל כספים מהמדינה, גם אם הוא עושה זאת עם אטב-כביסה על אפו, ומקפיד לגדף את ה"ציויניים" וה"מסרוחניקים" מעל כל במה - עדיין מבטא בכך את השתייכותו למשחק הפוליטי, וחוקי המשחק חלים עליו. בכך הוא גם מאבד את יכולתו להוכיח את העם ולהעביר ביקורת, שכן הדבר רק יעורר כעס ועוינות כלפיו, וייצור לו תדמית מושחתת וצבועה.

העדה החרדית, סאטמר ונטורי קרתא, הבינו את הנקודה הזו. עם כל המחלוקת שיש לי איתם, אני יכול להבין ולהעריך את עמדותיהם ואת חשיבותן. קבוצות אלה סירבו בעקביות לקבל כספים מהמדינה, להשתתף בבחירות או לשבת בכנסת ובממשלה. אם מתנגדים למדינה - אז עד הסוף, בלי משחקים של "ללכת עם ולהרגיש בלי". אפשר להתווכח ולכעוס על הגישה שלהם, אבל אי אפשר לבוא אליהם בטענות של חוסר הוגנות. לא לוקחים - לא נותנים. לעומת זאת, הזרמים השייכים לאגודת ישראל, יהדות התורה וש"ס, ניסו לאחוז את החבל משני קצותיו: להתנגד למדינה ולציונות מצד אחד, אבל להשיג מהן כמה שיותר טובות הנאה מצד שני. אין פלא שהחבל הולך ונקרע.

אני קורא לאחיי החרדים להפסיק לחפש אשמים ורשעים בציבורים אחרים, ולבחון מחדש את דרכם הציבורית. אחרי 65 שנות מדינה, הגיע הזמן להכריע: אתם בעד או נגד? - וללכת עם ההכרעה עד הסוף. לא לפסוח על שני הסעפים. דרך עקבית וברורה, גם אם תעורר התנגדות, תזכה אותכם בהערכה ובכבוד שכ"כ חסרים לכם כרגע.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן