שישה שופטים דתיים הושבעו הבוקר (ג') בבית הנשיא בירושלים לכהונה בבתי המשפט השלום והמחוזי. אולם האם ישנה בעיה הלכתית לכהן כשופט בערכאות שאינן מתנהלות על פי דין תורה?
בארגון 'חותם' גיבשו יחד עם מכון 'משפט לעם' דף עמדה בנושא שיוצג בכנס השנתי של מכון משפט לעם ביום חמישי הקרוב בשדרות, במהלכו אף יערך פאנל שיעסוק במקומו של אדם דתי כמשפטן.
על פי חותם, מומלץ לאדם דתי לכהן כשופט תעבורה או לעסוק בתחום הפלילי, שם המורכבות ההלכתית פחותה, בעוד בנושאים אזרחיים עשויה להיווצר בעיה מאחר ומדובר בפנייה לערכאות, ופסיקת הוצאת כספים בניגוד להלכה עלולה להיחשב במצבים מסויימים כגזל.
"פוסקי זמנינו החילו את איסור ערכאות כלפי בית משפט במדינת ישראל, ואיסור זה קיים גם אם שני הצדדים הסכימו להידיין שם, למעט מצב שבו הנתבע אינו משתף פעולה ולא מוכן להגיע לדין תורה", נכתב בדף העמדה.
"אולם נדמה שלאור המציאות המורכבת במדינת ישראל כאשר לצערנו ציבור גדול אינו רואה בבתי הדין הרבניים כתובת לגיטימית לפתרון סכסוכים, אזי לפחות כלפיהם ישנה שליחות חשובה במלאכת השפיטה. ומשכך, נפתח פתח לעודד משפטנים דתיים לקחת על עצמם את אחריות השפיטה ולשלב בה ככל יכולתם את משפטי התורה".
לדבריהם "ישנו גם קול רבני אחר המצר על הגיבוי הלכתי הניתן לשופטים דתיים, מהסיבה שהדבר מתפרש כמתן היתר לפניה לבית משפט ויוצר פיחות באיסור ערכאות", ובעצמם מבקשים להציע דרך ביניים אשר מחד רואה בשפיטה שליחות ומאידך מסתייגת משפיטה של בעלי דינים אשר מצופה מהם להתדיין בדין תורה.
כך, במקרים אלו, "השופט ידחק באנשים אלו להגיע לפשרה ובלית ברירה יפסוק את הדין ויציין שבעצם הגעת הצדדים לבית המשפט יש בכך הסכמה לקבלת חוקי המדינה".
בנוסף אומרים בחותם כי אם ביחס לדיני ממונות ישנה בעיה עקרונית של איסור ערכאות נראה שביחס לתחום הפלילי ועבירות התעבורה, הדברים מוגדרים אחרת. "בתחום זה אין סמכות לבתי הדין הרבניים והאחריות כולה רובצת על מערכת המשפט והמשטרה, והתוקף הלכתי לכך הוא מכוח דין המלך", נכתב.
לסיכום אומרים בחותם כי התחומים המומלצים לשפיטה הם תעבורה והתחום הפלילי. בנוסף קובעים בחותם כי שפיטה בין בעלי דינים השומרים תורה ומצוות גובלת באיסור ערכאות ולכן יש לנסות לפשר בניהם, וכי כאשר שני בעלי הדין הסכימו על דיון בבית משפט אין בפסיקה משום גזל.