יוצא לי לאחרונה (לצערי הרב) לשוטט באתרי דרושים שונים ברחבי הרשת על מנת למצוא לעצמי משלח יד שאוכל להתפרנס ממנו. תוך כדי שיטוט נחשפתי לתופעה שהיא אמנם מוכרת וידועה אבל מאד מקוממת. יותר ויותר מודעות דרושים מדגישים את הדרישה לעובדים צעירים. התופעה כה רחבה עד שבמודעה מסוימת טרחו להוסיף את המשפט "אפשרי גם למבוגרים" בבחינת היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.
למעשה נוצר מצב בו דווקא בעלי המשפחות, להם הצורך בעבודה הוא קריטי, יתקשו למצוא לעצמם משרה סבירה. בשוק העבודה של ימינו גורלו של מובטל מעל גיל ארבעים, שאינו בעל השכלה וניסיון במקצועות הנחשבים - נחרץ, השיבה היא "אות הקין" על מצחו. בעלי העסקים של ימינו רוצים את העובדים שלהם יפים ועדכניים, רק עובדים כאלו יגרמו לחברה או למוצר להראות עכשווים, למבוגרים לעומת זאת אין את ה"שיק" הנדרש כדי ליצור את האפקט המתבקש.
כשהפילוסוף פרנץ רוזנצוויג, פילוסוף יהודי שחי בגרמניה במאה הקודמת, רצה לעמוד על ההבדלים בין התרבות היוונית ההלניסטית לבין התרבות היהודית הוא בחן מי הוא האדם האידיאלי של כל אחת מהתרבויות. הוא טען שבתרבות ההלניסטית שמדגישה את החיצוניות והגופניות מי שעומד במוקד הוא הצעיר - יפה הבלורית והתואר.
העולם שייך לצעירים והמזדקנים נמצאים כבר אחרי השיא. בתרבות היהודית לעומת זאת, הזקן הוא זה שתופס את מרכז הבמה, הוא האיש שפיתח את רוחו, והוא בשל וקרוב יותר אל התכלית של החיים. האדם על פי ההבנה הזו רק הולך ומשתבח עם השנים. בשוק העבודה של מדינת ישראל כנראה לא היו ממהרים להעסיק את משה רבנו שהתחיל את דרכו המקצועית בגיל שמונים.
אמנם מוטיבציה ומרץ הם מרכיב חשוב בבחירת עובד לעבודה, אבל הבחינה לקיומם אינה יכולה להיעשות על פי פסילה קטגורית של אוכלוסית המבוגרים. המבחן לא יכול להיות מבחן הגיל ועל זה אמרו חכמנו "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו". מעניין שלא פעם דווקא אותם מעסיקים שמפלים מבוגרים בקבלתם לעבודה הם אנשים ששיבה כבר נזרקה בשערותיהם.
ואם תאמרו שבתור "ינוקא" שטרם מלאו לו אפילו שלושים אביבים עדיין אין לי לדאוג מהתופעה, אגלה לכם שכבר ראיתי מודעות המגבילות את גיל המעומדים להתקבל אליהן לגיל 27 שלא מזמן כבר הספקתי לחצות, והחכם עינו בראשו.