רבות נכתב עד כה על אודות "הסכנה הדמוגרפית" [נכון יותר לכנות מצב זה סיכון ולא סכנה], בין על ידי פובליציסטים, מקצועיים או אף חובבים, ובין על ידי אנשי אקדמיה שצרפו לכתביהם גראפים וטבלאות אולי כדי לתת צביון מדעי לתוכן המאמרים. המשותף כמעט לכל החומר בתחום הנ"ל הוא כי הכותבים נבאו שחורות, וכי נבואותיהם לא נתקיימו: תמיד מסיבה זו או אחרת המציאות טפחה על פני המנבאים את העתיד והוכח כי לשווא הוזהרנו.

במאמר שפורסם בעיתונות הישראלית על ידי עמותת התקווה (מודעה ב"מעריב" 30 ינואר 2004), נכללו הנתונים הבאים:

בטרם ניתוח תחזית האוכלוסין, אציין כי התחזיות הללו הן עניין למקצוענים, ובעלות חשיבות ושימוש מעבר לנושא הפוליטי החם. בתכנון עירוני ובתכנון הנובע מתכנון עיר ואזור, חובה על צוות התכנון להתחשב בתחזיות אוכלוסין ריאליות עד כמה שהדבר ניתן, וטעות דרסטית בתחזית גוררת בעקבותיה כשלי תכנון וגורמת לנזקי ציבור מהותיים. כביש צר מדיי בדרך עירונית מעיד על שגיאה תכנונית בתכנון ערים, בדיוק כמו שנתיב מוצף מדי עונה גשומה מעיד על שגיאה תכנונית בהנדסה אזרחית.

מחברי המאמר מנו כמה סיבות לשגיאת התחזית, וביניהן אי התחשבות בעלייה ובהגירה פנימית, וייאמר מיד כי אכן הצדק עימהם; בחישובי תחזית יש לקחת בחשבון את כל המרכיבים המשפיעים על התהליך, לרבות גורמים שהסטייה לגביהם היא גדולה ואי הוודאות רב. התעלמות מחלק מהגורמים הינה טעות והטעייה, וידוע כי ההגירה במיוחד בארצנו היא בת חשיבות והשפעה ניכרים.

בנוסף, נטענה טענה נכונה כי קצב הריבוי הטבעי אצל הערבים נבלם עם הזמן, ובמחקרים בלימה זו לא ניכרת כלל.

בבחינת שיעורי הגידול הטבעי נמצא כי כיום שיעור זה גדול אצל כלל האוכלוסייה הערבית פי 2 מאצל כלל האוכלוסייה היהודית, אלא שבעוד שההבדלים בקרב הערבים בין תושבי יש"ע לבין תושבי השטח שבקו הירוק הוא לא גדול [4 ילדים למשפחה ערבית ממוצעת בקו הירוק לעומת 5.6 בישע, נתונים המביאים לידי ממוצע של 5.08 ילדים למשפחה ערבית בממוצע], הרי לגבי היהודים הפער בין קבוצת האוכלוסייה הדתית והחרדית מצד אחד לבין האחרים הוא יותר גדול, דבר שכל מי שלומד סטטיסטיקה או אף טורים גיאומטריים בבית הספר התיכון במגמה ריאלית יבין כי צריך לקחת בחשבון, וזאת לא נעשה כלל במחקרים ובמאמרים אולי מהיעדר נתונים בדבר הבדלי שיעורי הילודה בקרב האוכלוסייה היהודית. ההתייחסות לאוכלוסייה היהודית היא תמיד כקבוצה אחת מבלי להפריד בין דתיים לחילונים, אף על פי שמבחינת שיעורי הילודה יש ביניהם הבדלים ניכרים וההבדלים הם בני השפעה על התוצאה. לקיחת ממוצע לכלל היהודים במדינה ומצד שני לכלל הערבים במדינה, מהווה שימוש במודל מתמטי שהוא רחוק מהמציאות, ולבטח פחות טוב מהמודל המוצע כאן; הבסיס לחישוב הנכון הוא צריך להיות לפי הערכת מנה של טור גיאומטרי עולה, מדי שנה, לכל קבוצת אוכלוסייה. בקרב האוכלוסייה היהודית יש לקחת בחשבון את ההבדלים המהותיים בהרגלי החיים הקיימים בין הדתיים והחרדים מזה, אשר בקרבם שיעור הילודה גבוה במיוחד, לבין האוכלוסייה החילונית. מודל המתחשב בכולם כבקבוצה הומוגנית מבחינה זו הוא יותר רחוק מהמציאות ואינו מתאים.

לשם המחשה בלבד, יוצגו על פי אותם נתונים תוצאות החישובים בשתי השיטות – בתחילה החישוב היותר נכון, זה אשר מתחשב בהבדלי הילודה בין דתיים לחילונים בחברה היהודית, ולאחר מכן החישוב השכיח לפי המודל המתייחס לכלל האוכלוסייה היהודית כמקשה אחת [וכך גם לכלל האוכלוסייה הערבית].

להלן דוגמת חישוב:

עינינו הרואות כי המיעוט הדתי-חרדי [היהודי] הוא בעל השפעה דומיננטית כשהוא מופרד לפי מכלל אוכלוסיית היהודים בשל תכונותיו השונות, ומשלב מסוים – והלאה ללא סוף - הנטייה היא לרוב יהודי הולך וגובר בזכות קבוצה קטנה יחסית, שלגביה מנת הטור יותר גדולה, ולפיכך, אם נכונה ההשערה כי בקרב החרדים שיעורי הילודה הם הכי גבוהים, הרי בזכותם מובטח רוב יהודי בהתאם לדוגמת החישוב לעיל.

אותם נתונים אך ללא הפרדה לקבוצות יביאונו למסקנה הפוכה, ולהלן תוצאות החישוב:

החישוב על פי הטבלה השניה מראה תחזית שחורה לעתיד המדינה היהודית, וזאת רק בגלל שימוש במודל מתימטי בלתי תואם, או – בכל מקרה – פחות מדויק.

וכל זאת, בטרם התחשבות בהגירה ובעלייה, בשינויים באורחות החיים ובמגמה לבלימת אחוז גידול הילודה בקרב הערבים כפי שמראים ניתוחים סטטיסטיים הנגישים לכל.

למידע נוסף: bezra@inter.net.il

אתרים: http://bnebeytcha.co.il

http://kurtov.israel.net

** מהנדס אזרחי, מתכנן עירוני