מחקר חדש של המכון לאסטרטגיה ציונית בוחן את אופי יום המנוחה השבועי ב-43 מדינות. המחקר מתפרסם על רקע הצעות חוק המבקשות לעצב מחדש את אופיו של יום השבת בישראל ומציג את חוקי המסחר והמנוחה ביום המנוחה במדינות המפותחות בעולם. המחקר, שנערך על ידי החוקרים תומר יהוד ואריאל פינקלשטיין, מציג את המצב החוקי הנוכחי, לצד המגמות ההיסטוריות והדיון הציבורי במדינות אלו.
יהוד, מעורכי המחקר, טוען כי הדיון על יום המנוחה בישראל נתפס כדיון בעל אופי דתי. "התפיסה המקובלת בישראל היא שהדיון על אופיו של יום השבת הוא דיון פנים-ישראלי בלבד הנובע מאופייה הייחודי של הדת היהודית ומהכוח הפוליטי המשמעותי של המפלגות הדתיות בישראל". יהוד מדגיש כי מטרת החוקרים היא להעשיר את השיח הישראלי ולהציג את התפיסות השונות בעולם בנושא ימי המנוחה "אנחנו לא מבקשים לקדש את הנעשה במדינה מסויימת אלא להצביע על קיומם של מודלים שונים בעולם שמן הראוי לבחון אותם גם בדיון הפנים-ישראלי".
יהוד ופינקלשטיין מצאו שבמרבית מדינות מערב אירופה קיימות הגבלות על מסחר ביום המנוחה,לעומת זאת במרבית מדינות צפון אמריקה, מזרח אירופה, סקנדינביה, מזרח אסיה ואוקיאניה, לא קיימות הגבלות משמעותיות כאלו.
המחקר מצביע על מגמה כלל עולמית של צמצום המגבלות על פעילות מסחר בימי המנוחה, מגמה שהחלה בשנות השבעים, התעצמה בשנות התשעים והגיעה לשיאה בשנים האחרונות במדינות אירופה. צמצום המגבלות המשמעותי ביותר נעשה באיטליה, ספרד, צרפת, יוון, פורטוגל, פינלנד, הולנד ודנמרק. למרות הצמצום, בחלק מהמדינות הללו עדיין קיימות מגבלות ניכרות. המדינה היחידה שבה נוספו מגבלות על מסחר ביום המנוחה בשנים האחרונות היא דרום קוריאה.
למרות המגמה הכללית מדינות רבות דוגמת אוסטריה, שוויץ, בלגיה, גרמניה ונורבגיה מטילות הגבלות כבדות מאוד על מסחר ביום המנוחה וכמעט ואינן מאפשרות פעילות מסחר. במדינות המטילות מגבלות חלקיות על מסחר ביום המנוחה נהוגות צורות שונות של הגבלות: איסור על פתיחה בחלק משעות היום, קביעת מספר ימי ראשון מוגדרים שבהם מותרת פעילות מסחר, הענקת סמכויות החלטה לשלטון המקומי, הגבלת פעילותן של חנויות מגדולות בלבד והטלת הגבלות או הענקת החרגות לסקטורים מסוימים.
ארגוני העובדים ובעלי העסקים הקטנים הם הקבוצות המרכזיות שתומכות במגבלות על פעילות מסחר בימי המנוחה, לצדם פועלות קבוצות דתיות המעוניינות בהקדשת יום לפעילות דתית. מנגד, התמיכה בהסרת מגבלות על פעילות מסחר ביום המנוחה עולה בדרך כלל מצרכנים המעוניינים לצרוך ביום המנוחה וטוענים לפגיעה בחופש הפרט שלהם, ומקרב גורמים הטוענים כי הסרת מגבלות תחזק את הכלכלה.
סקירה מחקרית עדכנית שמציגים פינקלשטיין ויהוד מעלה כי הטענות בדבר האצת הכלכלה והתעסוקה שנויות במחלוקת בספרות המחקרית האמפירית.
בישראל יש מספר גורמים שמנסים לקדם את הוספת יום ראשון כיום מנוחה נוסף למשק, המחקר מראה שיום שבתון נוסף בשבוע אינו נפוץ בעולם. ברובן המוחלט של המדינות המפותחות שנבדקו במחקר מרבית האזרחים עובדים אומנם חמישה ימים בשבוע, ובדרך כלל ימים שבת וראשון משמשים כימי מנוחה, אך המדינות אינן נוהגות להגדיר את יום שבת כיום מנוחה באופן פורמלי, וגם באשר ליום ראשון רק חלק מהמדינות הגדירו אותו כיום המנוחה הרשמי.
הייחודיות של ישראל מתבטאת גם בתחום התחבורה הציבורית. במרבית המדינות המפותחות אין לנושא זה התייחסות מפורשת בחקיקה, ובכל המדינות ישנה תחבורה ציבורית משמעותית גם בימי המנוחה, כאשר הבדלי התדירות בין אזורים שונים בתוך מדינות ובין שעות שונות באותו הקו נובעים בדרך כלל מהיקף הביקוש.
בתחום חוקי עבודה נמצא שבמדינות רבות נחקקו חוקים שקובעים כי עובד יועסק ביום המנוחה הרשמי רק אם הוא מעוניין בכך, וכך אי הסכמה של אדם לעבוד ביום זה לא תהווה עילה לאי קבלה לעבודה או לפיטורין. במרבית המדינות המעסיק מחויב לתת לעובד יום מנוחה חלופי ובנוסף ב-53% מהמדינות שנבחנו במחקר נקבעה תוספת שכר עבור עבודה בימי ראשון שעומדת בדרך כלל על בין 50% ל-100% משכרו הרגיל של העובד.
פרק נכבד במחקר עוסק בנעשה בישראל. חוק שעות עבודה ומנוחה בישראל הוא אחד החוקים המחמירים ביותר הקיימים בעולם באשר ליום המנוחה. למרות זאת, היקף העסקת העובדים בשבת אינו מבוטל ועומד על כ-15%. מבדיקת נתוני האכיפה בשנים האחרונות עולה כי אין רצון אמיתי מבחינת המדינה לאכוף את החוק בפועל. על פי המחקר, החקיקה והשיח בישראל מושפעים מאופייה היהודי של המדינה ומקבוצות דתיות המייחסות חשיבות רבה לאופיו של יום השבת גם במרחב הציבורי, דבר שפחות נפוץ בדתות אחרות או במקומות אחרים בעולם.