בואו לשדרות

אני גר בשדרות כבר כמעט שנתיים ובפרק הזמן הזה סיגלתי לעצמי דרכים שונות להתמודדות עם המצב. בהתחלה הייתי מלא בכעס. כעס על הממשלה, כעס על הצבא, כעס על העירייה, כעס על הצפונים בת"א, כעס על השכנים, כעס על עצמי וכמעט שכחתי, כעס על החמאסניקים...

לאחר זמן מה הבנתי שלכעוס זה לא עוזר (ולא חשוב כמה נרצה שזה יעזור) ולא רק שזה לא עוזר זה גם מתיש, אז הפסקתי לכעוס, ונעשיתי רגוע יותר. ותאמינו לי שכשאתה רגוע הרבה יותר קל להתמודד.

לא אתחיל לתאר כאן את הניסים שפוקדים את תושבי שדרות, ולא את המצב הבלתי נסבל שבו חיי השגרה מתנהלים. אני מעדיף לדבר על הקהילה המדהימה והחמה שמתפתחת כאן, על פעילות ועשייה תורנית וחברתית בהיקפים אדירים שמתרחשים פה, על לימוד תורה של למעלה מ400 תלמידים שמתקיים פה.

רבים שואלים אותי מה אפשר לעשות למען שדרות. תרשו לי לתת שתי דוגמאות של עשייה למען שדרות:

לפני כשנה התארח ראש ישיבה יחד עם בחורים מישיבתו, בדבריו לישיבה בשדרות הוא אמר את הדברים הבאים: אני לא באתי לתת, אני באתי לקבל.

רחוב אופייני בשדרות (צילום: ויקידפיה)

המשפט הזה אומר הכול. בואו לשדרות, בואו לקבל, להעריך את המפעל האדיר שיש כאן להשתאות כיצד תושבים ממשיכים לחיות, לשמוח, לגדל ילדים וללמוד תורה בצל הקסאמים. אל תפחדו לבוא כי אין לכם מה לתת או דרך מקורית איך לעזור, בואו לקבל ותאמינו לי תתנו הרבה. תתנו לתושבים כאן הרגשה שמישהו מעריך אותם, שהם חשובים למישהו. לפעמים אנחנו נוטים לחשוב שצריך לחשוב על איזושהי דרך מקורית וחדשה לתרום לשדרות בזמן שהדבר הכי יפה והכי פשוט והכי תומך הוא לבוא ולהיות. כמובן שיש גם הרבה מה לעשות, כגון: השלמת מנינים בבתי הכנסת בשבתות, שיעורי תורה בבתי הכנסת השונים, ביקור אצל משפחות שנפלו אצלם קסאמים ועוד.

ארגון לב אחד נוהג לקיים תהלוכות בעיר שדרות בהם מניפים דגלים ושרים שירים שונים, המחזה מרגש בכל פעם מחדש. כ100 בני נוער ממקומות שונים בארץ דתיים וחילונים צועדים יחד ברחובות שדרות ולפעמים אף ב23:00 בלילה! ושרים בקולי קולות "עם ישראל חי". המחשבה הראשונה שעולה בראש היא, עד כאן! זה כבר מוגזם! תנו לאנשים ללכת לישון בשקט! העובדה שהם תושבי שדרות לא הופכת אותם לערים כל הלילה! (לפחות ברוב הלילות)

אך למען האמת הם אינם צועדים רק כדי לעודד את תושבי שדרות, הם עושים זאת בשביל עצמם. הם עוברים כאן חוויה של אידיאליסטיות, קונים ערכים וקשר לזהות האמיתית שלהם תוך שבת אחת, גם הם באו בעצם לקבל, כל אחד מהם יחזור הביתה קצת יותר אכפתי, קצת יותר אידיאליסט ואולי קצת יותר מאמין אחרי שבת כזו.

השיירות לשדרות

אני קורא כאן למחנכים, מדריכים וכל מי שרואה את עצמו קשור בצורה כל שהיא לחינוך (גם לחינוך של עצמו...) לבוא לשדרות ולקחת חלק להיות מחוברים למה שקורה פה.

לרובנו הקשר עם שדרות מסתכם בהאזנה למהדורת החדשות האחרונה המדווחת על מספר קסאמים, מספר נפגעי חרדה ומספר שעות שנשארו עד להפוגה שתהיה או לא תהיה וכמה זמן היא תימשך ואם בכלל. כל אחד כבר הופך להיות האסטרטג המדיני שמבין מה הכי טוב...

כל זאת בזמן שה"אסטרטגים" האמיתיים נמצאים כאן בשדרות וממשיכים לגור כאן ולקיים אורח חיים תקין עד כמה שאפשר. הכוונה היא כמובן לתושבי שדרות שכל יום שלהם כאן הוא עוד יום של ניצחון בקרב. אנחנו בשדרות גאים להיות כלי שעל בסיסו הציבור כולו יכול להתחבר לזהותו, יכול לחזור ולרענן את הקשר שלו לשאר חלקי העם הזה, לארץ הזו ולאבינו שבשמים.

אז בואו ותאמינו לי שגם תתנו...

לפרטים נוספים erangur10@gmail.com