ארבע הערות על השבוע: השקרנים ממלון לאונרדו והניצחון של הרב סתיו

1

שהחיינו וקיימנו והגיענו ליום שאחרי הבחירות לרבנות הראשית. אין ספק, לא משנה מה הייתה התוצאה, העובדה שהגיעו לקיצם כל ההכפשות ההדדיות, הספינים והלכלוכים, זו סיבה טובה לברך בשם ומלכות. מי שרצה לראות לרגע את שיא הלכלוך של המרוץ לרבנות, היה צריך להגיע אתמול ללובי של מלון ”לאונרדו“ בירושלים, לראות איך רבנים בכירים ועסקנים זוטרים רודפים אחרי חברי הגוף הבוחר, עם הלשון בחוץ. שוק בשר זו הגדרה עדינה לעומת מה שקרה שם. בעשור הבא, אני מקווה, יחלקו שקיות הקאה למבקרים.

וברוך השם, היה אתר אינטרנט מגזרי שפרסם ידיעה על הבחורות שנפשו במלון והופתעו למצוא שם פתאום בחירות לרבנות הראשית. זה הפריע להם מאוד. השחיתות והלקקנות? קצת פחות.

2

הרב דוד סתיו אינו המפסיד של הבחירות לרבנות הראשית. הוא אמנם אינו הרב הראשי האשכנזי, אבל הוא ללא ספק הגורם המשמעותי ביותר במערכת הבחירות הזו. הרב סתיו, יחד עם צוות יועציו התקשורתיים (איתן זליגר, אמנון שומרון וחזי דרקסלר), הובילו קמפיין אדיר שהצליח להביא את תוצאות הבחירות היישר אל פתח מהדורות החדשות של ערוצי הטלוויזיה. אל הכותרות הראשיות בעיתונים. אל עיסוק אינטנסיבי, כמעט בכל סלון בישראל, בשאלה מי יהיה הרב הראשי הבא. זאת, כשבפועל, הפערים בין הרבנים אינם כה גדולים. כשבפועל מדובר בגוף מסואב, שספק אם צריך להמשיך ולהתקיים במתכונתו הנוכחית, אם בכלל. אבל היה זה הרב סתיו, יחד עם אנשיו, שהצליחו להציב את הרבנות הראשית במרכז סדר היום הציבורי. מבחינתי, הוא ניצח כבר מזמן.

(צילום: כיפה)

אנחנו הפסדנו. הציונות הדתית נכשלה. נפתלי בנט הכזיב. רבני הציונות הדתית, במאבקיהם הפנימיים, הכשילו את כל המהלך. כבר פרסמנו על זה מאמר מערכת אמש. בכל אופן, אני באופן אישי הופתעתי לגלות את תוצאות הסקר שלנו, בו השתתפו כבר למעלה מ-1,000 גולשים. רובם מפנים אצבע מאשימה כלפי רבני ישיבת ”הר המור“, בטענה כי הם-הם אשמים בכישלון הציונות הדתית בבחירות לרבנות. זה נתון מפתיע, חשוב, שצריך לשים אליו לב. זו עוד עדות לכך שאנחנו והם בדרך לפירוד ופילוג. זה ”תג מחיר“ ראוי לקבוצה שפעלה נגד מועמד ציוני-דתי, שהעדיפה מועמד חרדי ובלבד שלא ייבחר חלילה הרב סתיו.

זה נשמע נורא, ”פירוד ופילוג“. בטח אתם שם בטוקבקים תתקפו אותי על זה. אבל אני חושב, בכנות, שזה יעשה טוב לכולנו. הציונות הדתית תוכל להמשיך לשמור על שפיותה ועל מעורבותה בחיים הישראלים. אתם - החרד“לים, הקווניקים, תוכלו לשמור על הגחלת שלכם בתקווה שכל האומה כולה תתעורר ותתרגש ותתעצם ותתעלה לנוכח האור הגדול שמאיר מתורתכם ואישיותכם. אינשאללה בקרוב בימינו.

3

בבוקר הבחירות פרסמתי הערכה די סבירה והגיונית שגורסת כי לרב יעקב שפירא אין שום סיכוי להיבחר לרבנות הראשית. למען האמת, כנראה שלי היו סיכויים גדולים יותר. בכל אופן, במטה הרב שפירא לא אהבו את הידיעה, בלשון המעטה. ”זכיתי“ ללא מעט תגובות וטלפונים, להם הצעתי, בסך הכל, התערבות: אם אתם בטוחים בניצחונו של הרב שפירא, אני מוכן להתערב איתכם על 1,000 דולר. הם לא הסכימו, אבל נשמעו מאוד משוכנעים. מבחינתם, היה לא תהיה. הרב שפירא, באותו ערב, יהיה לרב ראשי אשכנזי לישראל.

(צילום: מרכז הרב)

העיוורון הזה אחר רבנים והבטחותיהם הוא סוג מסויים של טירוף, אולי אפילו מחלת נפש. זה קרה בהתנתקות, זה קרה לרבים וטובים עם הרב אלון, זה קרה אפילו עם שבתאי צבי.

לרב שפירא לא היה סיכוי מהרגע הראשון ועד הרגע האחרון. כל מה שהוא ”הרוויח“ מהמרוץ הזה הוא סכסוך עם החרדים מחד ועם הציונות הדתית מאידך. ”מרכז הרב“ שהוא עומד בראשה ממשיכה למצב את עצמה כספינת דגל ז“ל, שכל קשר בינה לבין הרב קוק הוא מקרי בהחלט. זה זרם חרדי שאולי אומר ”הלל“ ביום העצמאות וחוגג עם ראש הממשלה ביום ירושלים, אבל איפה הוא ואיפה הציונות הדתית הקלאסית. שמיים וארץ.

אולי הבחירות לרבנות היו כדאיות ולו בשביל לפקוח את העיניים.

4

בשבוע שעבר התייחסתי לרשימת הרווקים והרווקות של ”מוצש“ ותהיתי איך אפשר להתייחס לנערים ונערות בני 22-23 כאל ”מבוקשים“. ב“מוצש“ תיקנו אותי: המילה ”מבוקשים“ לא הופיעה ולו פעם אחת בכל הגיליון. מה רבו נפלאות המוח האנושי שמתקן ומוסיף בעצמו את החסר. מתנצל על הטעות.

ובכל זאת, אם ב“מוצש“ עסקינן, השבת תתפרסם במגזין כתבת צבע שתתאר תופעה: דתיים שמסמסים בשבת. מה ששמעתם. אפילו שולחים זה לזה הודעות בוואטסאפ. הנימוק, מסביר שם אחד המסמסים, הוא הבדידות. זה השעמום של השבת שמביא אותו לסמס ללא חשבון.

דעתי האישית היא שלא מדובר בתופעה ושלהבדיל מתופעות אחרות (הומואים דתיים, לסביות דתיות, שמירת נגיעה), לאף אחד שאני מכיר אין תשוקה אדירה לשלוח יד אל האייפון ולשגר סמיילי לחבר שלו, דווקא ביום שישי בערב. לדעתי, לא מדובר בכלל בתופעה, יותר כמו אחלה גימיק להתייחסות. אני באופן אישי שונא הגדרות ובעיניי קשה לסמן ”מיהו דתי“ ו“מיהו חילוני“, אבל יצור כלאיים כמו ”דתי שמסמס בשבת“ עוד לא יצא לי להכיר.

ובכל זאת, חשוב להדגיש: ”מוצש“ נהנה מהספק שהוא משמש ככלי בידורי. הוא אכן כזה: מדובר במגזין נפלא, מקצועי, ערוך בצורה מעניינת, עשיר מאוד בתוכן, מבוסס על צוות איכותי - שבסופו של דבר אמור לתת לכולנו קצת יותר תרבות ולייף סטייל וצבעוניות לסוף השבוע. ויחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהאחריות שבכתבות מהסוג הזה, במגזין מרכזי שכזה. מישהו עוד עלול לשבת בערב שבת ולחשוב שכל השכנים שלו מסמסים אחד לשני אחרי קבלת שבת ורק הוא נשאר מחוץ לתמונה. וזה, מה לעשות, פשוט הדבר הכי מנותק שקראתי בשנה האחרונה על נייר.

ועוד מילה אחת: הכתבה הזו לא תחזק את הליברלים בחברה הדתית לאומית, היא תשמש דלק למחמירים ולמסתגרים, שידפיסו ויגזרו וישמרו אותה, כדי לבוא ולומר - הנה הוא המדרון החלקלק. תראו מה קורה להם.