נפתח בצרור גילוים נאותים, אני לא פנסיונר של הסתדרות הפועל המזרחי, אני גם לא עובד בבנק המזרחי ומעולם לא קיבלתי גרוש מהצופה - רק שילמתי דמי מנוי פה ושם.
אני מנוי מן השורה. הצטרפתי כמנוי עוד בטרם הייתי בן 30. החברים צחקו שאני היחיד שמשלם דמי מנוי על העיתון. אבל באותה תקופה העיתון היה עיתון מפלגתי (פעם מפלגות האמינו בצורך הזה) וזו הייתה המפלגה שלי (או למצער הזרם שלי). בהמשך היה זה גם העיתון שבו בחרתי לפרסם את הגיגי אני.
בעצם לא הייתה אז אלטרנטיבה של ממש. שני העיתונים הגדולים התחרו זה בזה בצהיבותם ההולכת וגוברת עד עצם היום הזה. העיתון לאנשים חושבים, שגם הוא מצהיב והולך, לא נתפס בעיני מעולם כעיתון אמין אלא כשופר תעמולתי בשירות המחנה שמנגד.
אם חושבים על זה קצת - גם כיום אין אלטרנטיבה. מקור ראשון (אף הוא בן טיפוחך) אינו ממש מזוהה עם הציונות הדתית ואף שהוא מעניין מאד - אין הוא עיתון מגזרי.
כמובן שיהיה מי שיאמר שבעצם אין צורך בעיתון מגזרי. אני מרשה לעצמי לחלוק. אמנם טוב לדעת מה חושב היריב האידיאולוגי על ידי קריאת עיתוניו (טוב, את אותו חלק קריא בעיתוניו ובתקווה שלא יראו אותנו מעלעלים בו), אולם צריך גם לחזק את המחנה שלנו, במה לדיונים אידיאולוגיים ומקום לשמוע את הזווית שלנו בענייניים שעל סדר היום. אי שם מזמן אמר הרב יהודה ברנדס שעיתון כשר, כמו מסעדה כשרה, אינו נמדד בכמות דברי התורה שיש בו אלא בתאימות של התוכן עם ההלכה (כמו כשרות המזון במסעדה ולא דברי תורה בתפריט). אולם כל זה נכון כשמדובר במדורי החדשות והרכילות - לא במדורי הדעות, שם אני דווקא מצפה לראות את אותה זוית ראיה תורנית (למרות המחלוקות).
אולם כל זה נראה כרגע כעולם הולך ונעלם.
אני בטוח שתאמר שעם כל החיבה שיש לך להצופה ולתקשורת המגזרית, הרי שבשורה התחתונה - מדובר בעסק ואתה לא נמצא שם בשביל להפסיד או לסבסד את גחמותיו של המגזר. אתה צודק. ובכל זאת, משהו בהתנהלות הכוללת, נראה לי כמנוי מן השורה, מוזר. בעבר כשרכשת את העיתון, מן הסתם חשבת שתוכל להרוויח ממנו (מטרה ראויה בהחלט). המגזר ההפכפך שלנו לא מימש את הציפיות. אולם האם בכנות אתה יכול לומר שנעשה כל האפשר על מנת להרחיב את מעגל המנויים?
בעידן שבו רק הכסף קובע (בטח בתקופת משבר פיננסי), קשה לבוא בדרישות, אבל בכל זאת, כקורא נאמן, האם תוכל לומר לי עם יד על הלב שעשית הכל בשביל לקיים את העיתון?