הורים שילדיהם השתתפו במחנה סיירים של בני עקיבא, שהתקיים לפני כשלושה שבועות ביער עין זיתים, זועמים על כך שבקיוסק הנמצא בשטח המחנה הוצבה מחיצה, שהפרידה בין הבנים לבנות, ולמעשה יצרה שני תורים נפרדים, תור לבנים ותור לבנות. כאשר ניסה אחד הילדים לעמוד בתור הבנות, סירבו מפעילי הקיוסק לתת לו שירות והוא נשלח לעמוד בתור של הבנים.
ע"פ בירור של 'כיפה' ושיחות עם חניכים ששהו במחנות, המחיצה עמדה במקום לאורך לפחות שני מחנות (סיירים ומעלות) שהתקיימו ביער עין זיתים, במשך יותר משבוע, אם לא למעלה מכך. הורים ששוחחנו איתם הביעו דאגה מכך שגם אם מדובר ביוזמה פרטית של המפעילים, העובדה שההפרדה נמשכה למעלה משבוע והופסקה רק לאחר שהתנועה חששה מפרסום שלילי, מעידה על כך שמדובר במגמה, לפחות בדיעבד, ולא באירוע נקודתי המנוגד לרוח בני עקיבא.
רק לפני חודש, רעשו הרוחות אחרי שבכנס 'בכל לבבך שאירגנה' ישיבת רמת גן, העמידו המארגנים מעליות נפרדות לנשים ולגברים. אם אז, כשהיה מדובר בכנס שארגן גוף פרטי, עורר הדבר דיון ציבורי, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתנועת בני עקיבא, הנושאת תחת כנפיה כמעט כל פינה בציבור הדתי-לאומי.
מזכ"ל בני עקיבא יאיר שחלצילום: יונתן זינדל/פלאש 90
הורים עמם שוחחנו מביעים חשש כי מדובר במגמה, וכי בני עקיבא אינה מצליחה להתאים את הפערים בין רכזים ופעילי שטח במחנות, המביאים עמם יוזמות חרד"ליות יותר, לבין קהל היעד של התנועה של חברה דתית מעורבת. לטענתם, על בני עקיבא להוביל מגמות ולא להיגרר, ולהיצמד לרוח התנועה המקורית, ושעל אף הבעיות ההלכתיות ליצור פתרונות הלכתיים - אך לא פוגעניים. אחת האימהות אף דרשה מבני עקיבא להדריך ספציפית את הרכזים במחנות בנושאים הללו, כדי שהחלטות מסוג זה לא יתקבלו על ידי מפעילים פרטיים או על פי דעות אישיות, אלא בהתאם לרוח בני עקיבא ולהחלטות ההנהלה הארצית.
מבני עקיבא נמסר בתגובה לדברים כי: "דרכה של תנועת בני עקיבא נקבעת רק על ידי ההנהלה ומזכירות התנועה. מדובר בהחלטה מקומית שנעשתה אינה מדיניות או החלטה תנועתית. מיד כאשר נודע הדבר להנהלת התנועה הועברה הנחיה לשטח ע"י המזכ"ל יאיר שחל כי התנהלות זו אינה על דעת התנועה ועל כן הופסקה באופן מיידי."
נציין, כי לאור העובדה שהמחיצה עמדה לאורך יותר משבוע ובשני מחנות שונים, יש לתהות האם הדבר לא עורר את תשומת ליבו של אף אחד מהנהלת התנועה. הרי גם המזכ"ל וגם הרכזים מסתובבים בין המחנות, האם אפשר להניח שבמשך שבוע שלם אף אחד לא ראה שהמחיצה עומדת? כיצד נודע הדבר רק לאחר למעלה משבוע? האם בתנועה ניסו להוביל מהלך של הפרדה ובסופו של דבר התקפלו מחשש לתרעומת ציבורית?