ראשית כל, יש לציין שעבדכם רצה לפתוח את המדור בדיווח כלשהו מהיישובים המופגזים בדרום, ובמשך כמה שעות הוא הסתובב בנתיבות כדי למצוא איזה אייטם טוב. זה לא הלך. מי שיתהלך ברחובות העיר ללא ידע מוקדם על הרקטות שנחתו בעיר, לא ישים לב לאווירת מלחמה כלשהי. אולי הוא יבחין בכך שהילדים מתרוצצים בין הבתים במקום להיות בבית הספר, ואולי הוא גם ישמע מהתושבים על הדאגה והחרדה, אבל זה לא כמו שזה נשמע בחדשות ("אתם יורדים למקלט?" שאלתי תושב אחד לנוכח המקלט המבולגן בבניין שלו. "לפעמים, אנשים פה זורמים", הוא השיב). ברחובות לא תמצא זכר לאיום הקסאמים. טוב, אחרי כמה ימים של קסאמים הגיעו גם מודעות של פיקוד העורף עם הנחיות כיצד לנהוג במצבי חירום, אבל גם המודעות האלו נראות חריגות בנוף של לוחות המודעות בנתיבות, כי לא מוזכרת בהם שום הילולא של צדיק.
אז יכול להיות שהקסאמים פשוט הבינו עם מי יש להם עסק, והלכו לנסות את מזלם במקום אחר. אולי באר שבע.
ועוד באותו עניין
מסתבר שעם ישראל עדיין יודע להבדיל בין החגים שלו, לבין החגים שלא-שלו - חגיגות הסילבסטר בבאר שבע בוטלו עקב המצב הביטחוני, אבל נרות החנוכה הודלקו גם תחת מטחי הקסאמים; הקסאם שנחת בהפתעה בגן-יבנה לא בלבל את ישיבת כרם ביבנה הסמוכה, שהיו באמצע שיעור כללי - כעבור שתי דקות (של מעבר לצד הבטוח יותר של בית המדרש) הוא המשיך כרגיל לגמרי; על דלית עופר (מנהלת גלגל"צ, ערכה מוזיקלית את "ארבע אחר הצהריים" בגל"צ ביום ד האחרון) נחה פתאום הרוח, ובזה אחר זה הושמעו "שירת העשבים" של ר נחמן ונעמי שמר, "שיר המעלות" ו"אנא א-לי, עשה אותי כלי לשליחותך". למה רק במלחמה, בגלי צה"ל? למה לא כל יום בגלגל"צ?
זה לא אתם, זה אנחנו
אחרי שהמדור קם מהשבעה על האיחוד בין המפד"ל לאיחוד הלאומי, הוא מתחיל להתרגל לרעיון. אולי זה לא כל כך נורא. אולי אין בעיה עם הפרישה של אורי אריאל, כי ממילא רבים מתומכיו לא רצו להצביע לאורלב. ואולי אין בעיה שהבית היהודי נשארה כמעט בלי סמן ימני מובהק, כי ממילא מפד"לניקים רבים לא רצו להצביע למפלגה של ימנים מובהקים. ואולי אין בעיה שהבית היהודי תחזור להיות רק המפד"ל, כי ממילא הרבה אנשים שראו בעשירייה שלושה חברי מפד"ל החליטו שזאת בעצם המפד"ל. ואולי אין בעיה שהמועצה, המורכבת ממנהיגי כל גווני הציבור הדתי-לאומי, בסופו של דבר העלתה חרס בידה, כי ממילא כל אחד הולך לפי הרבנים שלו (אם הרבנים של הבית היהודי לא נראים לי, אני יכול פשוט להגיד המועצה. הגדיל לעשות אחד מכותבי עלוני השבת, וקבע שהבית היהודי היא בכלל מפלגה ללא הנהגה רבנית). ואולי אין בעיה שהמאמץ ליצור מפלגה מאוחדת הפך למאבקים פוליטיים מכוערים, כי למעשה ככה הציבור יתן לשתי המפלגות יותר מנדטים.
אולי אין בעיה עם הפילוג ברשימות לכנסת, הבעיה היא שהציבור מפולג.
פינת העצה הכלכלית
המשבר הכלכלי היה קצת "אאוט" השבוע, כיוון שהיו נושאים קצת יותר בוערים, אז הפינה תסתפק הפעם במודעה אחת, הישר מעיר הקודש בני ברק: "הפיתרון למיתון - צדקה"
יתרון האור מן החושך
שכוייח השבוע מוענק למחלקת המסורת של הערוץ הראשון, והוא מחזיר אותנו בחזרה למבצע הצבאי: אחרי מהדורת מוצאי השבת בערוץ הראשון, שבישרה רשמית לשומרי השבת שיש מלחמה ברצועת עזה, הגיחה פתאום תוכנית עם שלומי גולדברג ואריאל ברמן (מייסודה של "הבית היהודי"), שכללה הדלקת נרות עם ילדי "אורנית" בבית החולים "שניידר", מסיבת חנוכה צנועה ושני שירים בביצועו של דוד דאור. זה היה מעבר כל כך חד, ומסיבת החנוכה הזאת נראתה מנוגדת כל כך להפצצות ולטילים, אבל דווקא משום כך זה היה כל כך יפה. פתאום יחסי הכוחות במאבק שראינו קודם בחדשות, נראו כל כך ברורים. זדים מול עוסקי תורתך. טמאים מול טהורים.
שכוייח מיוחד לאריאל ברמן, שבזמן שגולדברג ישב עם אורחיו לפאנל, תפקידו היה לשבת ולדבר עם הילדים, וכשהוטל עליו להחזיר את השידור לפאנל, הוא אמר לילד שלצידו שתכף דוד דאור יגיע לשיר שירים, "אבל לפני כן, אתה רואה את האנשים הרציניים שיושבים שם? הם צריכים עכשיו לדבר קצת ביניהם. אחרי זה יגיעו השירים".
ותהייה קטנה לסיום
כשר חיים מוולוזין ישב השבוע בגן-עדן, והשקיף מלמעלה על יום העיון בנושא "לימוד גמרא כבקשת אלוקים" בהיכל שלמה, שבו רבנים (מעתניאל, שיח יצחק, בית מורשה, ביהמ"ד רעווא ועוד) דיברו על ההתחדשות הנחוצה בלימוד הגמרא, על כך ששיטת ההגדרות והחילוקים של בריסק צריכה לפנות את מקומה לחיפוש המשמעויות הגנוזות בתלמוד, על כך שדור התחייה אינו אמור לחקות את ישיבת וולוזין - איך הוא הרגיש? האם חלשה דעתו מכך שאנשים מתקשים להבין שגם סגנון הלימוד הישיבתי המקובל היום, הוא הוא מפגש עם דברי אלוקים חיים? או שמא הוא התמלא אושר, ואמר: סוף סוף עוד מישהו חוץ ממני מחדש משהו בישיבות?
בברכת הצלחה ללומדי הדף היומי שמתחילים ללמוד את סדר נזיקין, תהנו מכל רגע.