עדיין מתלוננים על כך שיום ירושלים הפך לנחלת הציבור הדתי-לאומי בלבד? חכו, אנחנו עוד נתגעגע לימים שבהם יום ירושלים זכה "בסך הכל" להתעלמות, לפני שהוא הפך (ולא משנה כרגע מי אשם בכך) ליום של התכתשות, מאבק ומחלוקת סביב השייכות של העיר העתיקה לעם ישראל.
משכם לירושלים
חוץ מריקוד הדגלים המרכזי הנזכר לעיל, התופעה של ריקודי דגלים מחוץ לירושלים המשיכה להתרחב גם השנה. מכמה חברי בני-עקיבא בודדים שרקדו בתל אביב לפני שנים אחדות, צמחו אירועים מרהיבים וססגוניים בערים רבות ברחבי הארץ. התקדמות מיוחדת נרשמה השנה, כאשר אירוע לרגל יום ירושלים התקיים גם במצפה יוסף הסמוך לשכם. כן, לא רק לרמת גן, אופקים או הרצליה, גם לשומרון מגיע להתחבר לירושלים.
 |
|
איפה אתם חגגתם?(צילום: יחצ)
|
אחרי החגים
ידיעה שולית שפורסמה בתחילת השבוע עוררה את סקרנותו של המדור. נושא הידיעה: שעון הקיץ. נמאס לכם מההתעסקות בנושא הזה? לא רוצים לשמוע עליו יותר? הצדק עמכם, ואתם גם לא לבד - עושה רושם שגם לשר הפנים, אלי ישי, קצת נמאס מהדיון העתיק הזה. על פי השמועה האחרונה, הוא מתכוון לאשר תאריך לועזי קבוע שבו יתבצע המעבר משעון הקיץ לשעון החורף. כלומר, יכול להיות שנזיז את השעון אחורנית תוך כדי ישיבה בסוכה, אולי אפילו אחרי החגים, לאו דווקא לפני יום כיפור. מה שמסקרן את המדור הוא האם הסאגה הבלתי-נגמרת של שעון הקיץ באמת מסוגלת להסתיים כך סתם, ואיזה ויכוח דתי-חילוני טפשי יצליח למלא את החלל הריק.
לא זזים מהגולן
הצגת יחיד חדשה, וקמפיין חדש של מועצת יש"ע, וזאת בנוסף לשלל פרוייקטים, מופעים ותוכניות ששמו היה חתום עליהם בחודשים האחרונים. לא ברור אם מדובר בשאיפות לתפוס מקום מרכזי בתרבות הדתית, במוטיבציה גבוהה של חוזר בתשובה או בעודף רעל שנשאר מהצילומים של "טירונות", אבל זאת עובדה - אי אפשר לעצור את גולן אזולאי.
מגילת רות 2011
שכוייח השבוע מוענק לתמר גלעדי. מוזיקאית שנשואה לזמר אריאל הורוביץ, אבל הייחוס המשמעותי יותר שלה (לפחות בהקשר הנוכחי) הוא לחותנת שלה, נעמי שמר. אלבומה החדש של גלעדי, "בלוז לנעמי", כולל לא פחות מ-17 משיריה של נעמי שמר, מוכרים יותר ומוכרים פחות, בעיבודים חדשים, כסוג של מחווה למשוררת המנוחה. ומי שאיננו מבין מה כל כך יפה במחווה של מישהי לחמותה נעמי, רגע לפני שבועות, שיקרא שוב את הכותרת של האייטם הזה.
ותהייה קטנה לסיום
מסתבר שאנחנו לא היחידים שמדביקים את התווית "שמאלני" לכל איש תקשורת שנחשד קצת בנטייה לצד שמאל של המפה הפוליטית. לא רק הימין הישראלי עוקב בחשדנות אחרי כל משפט שנאמר בטלוויזיה או ברדיו, גם בארה"ב התופעה קיימת, ולאחרונה היא שברה שיא חדש: ספר חדש מוכיח כי התוכנית "רחוב סומסום" היא שמאלנית. לא, לא הגירסה היהודית-ערבית שנעשתה בישראל, אלא המקור האמריקאי התמים לכאורה. המדור מתקשה לקבל את הבשורה, הרי מאז ומתמיד הוא היה משוכנע שכוכבי התוכנית הם אנשי ימין מובהקים: מה, זה לא נכון שאוסקר גר בפח בגלל הקפאת הבנייה ביישוב שלו? אריק ובנץ לא נקראו על שם אריק שרון (בתקופת הקמת ההתנחלויות, כמובן) ובנצי ליברמן? כרובי איננו כרוב מגוש קטיף? קרמיט הצפרדע לא מתגורר מעבר לקו הירוק?
והתחזית לשבוע הקרוב: בעקבות קיצור החופש הגדול, תתקיים שביתה כלל-ארצית של כל התלמידים למשך שלושה ימים. אחר כך הם יחזרו ללמוד, כי הנוער הוא המגזר היחיד שאיננו יכול לשבות כשפוגעים בו.