כשהחורף מתחיל ומזג האוויר עדיין קייצי, זה לא נעים. כשמגיע כבר חנוכה ועדיין אין גשם, זה מצער. אבל לא נורא, קורה שלא יורד הרבה גשם. כשהקיץ כבר אמור להיפתח, כשהחיטה כבר צומחת והפירות כבר על העצים, ודווקא עכשיו הגשם נזכר לרדת - אנחנו לא אמורים להרגיש רק "באסה", ולא יכולים רק להביע אכזבה מכך שמזג האוויר לא נוח, אנחנו צריכים להסתובב עם התחושה שחטפנו מהשמים קללה רצינית לפרצוף.
תל אביב, הנה אני בא
כמו כל גיבוב מילים באינטרנט שמכבד את עצמו, גם המדור היה אמור לכאורה לסכם את יום הנכבה, על שלל אירועיו - מהפלישה בצפון, דרך הנהג המטורף ליד צומת מסובים ועד המסתנן שהצליח להגיע לתל אביב (הוא היה חייב להגיע לשם, כמובן, אחרת מישהו עוד היה עלול לחשוב שהמתפרעים רוצים רק את יהודה ושומרון). למען האמת, זה אכן מה שהמדור תכנן לעשות בסוף השבוע, אבל עוד לפני שהשבוע הסתיים כבר התברר שיום הנכבה איננו מאחורינו: על פי הדיווחים, מתוכננים שידורים חוזרים של יום הנכבה, לכל מי שפספס. אחד מהם אמור להתקיים בתאריך הלועזי של שחרור ירושלים.
אולי בישראל עוד לא הפנימו את זה כמו שצריך, אבל לרבים בעולם המוסלמי ברור שצריך לציין את יום ירושלים כמו את יום העצמאות.
ביקורת לא בונה
אין לו סמכויות שלטוניות, אין לו יכולת אכיפה, הוא יכול רק לתת דו"חות וגם אותם אף אחד לא חייב לשלם. ובכל זאת, מילה של מבקר המדינה היא מילה, וכל גוף בישראל אמור לחשוש מהביקורת שלו. אם אתה מופיע בדו"ח המבקר, משמעות הדבר היא שמדינת ישראל מכירה רשמית בעובדה שאתה לא בסדר, והיא עשויה אף לפעול נגדך. השאלה היא מה לגבי מי שמדינת ישראל לא כל כך מעניינת אותו, מי שמסרב להתייחס ברצינות למוסדותיה הרשמיים ואפילו די מזלזל בהם. במקרה של הדו"ח של מיכה לינדנשטראוס על האפלייה בחינוך החרדי, ספק אם הביקורת תפחיד מישהו ממנהלי הסמינרים. אולי היא אפילו תחזק אותם.
לפחות ניסה
שכוייח השבוע מוענק לשר החינוך, גדעון סער. הדילמה האם לדחות את אירועי ל"ג בעומר או להשאיר את המצב כמו שהוא, השאלה האם להפריד בין המדורות ובין המועד היהודי שאליו הן אמורות להיות קשורות, התהייה האם אכן הגורם החזק ביותר במדינה הוא הבגרות במתמטיקה, כל אלו יחכו לפעם הבאה שניזכר ברגע האחרון. עד אז, נעניק רק שכוייח לשר החינוך, שלפחות הביע נכונות לעזור.
ביידיש זה יותר טוב
כשתיאטרונים גדולים כמו הבימה, הקאמרי או בית ליסין מתחרים אחד בשני על פרסי התיאטרון הישראליים, יש תיאטרונים שנשארים בצד להסתכל. אחד מהם, באופן די ברור, הוא תיאטרון היידישפיל. הוא אינו פונה לקהל היעד המרכזי של חובבי התאטרון, ולרוב גם אינו דובר את שפתם. אבל השבוע הוכרז כי השחקן שמואל עצמון, מייסד היידישפיל, יזכה בפרס של הארגון ההתנדבותי ליונס ישראל. זה לא בדיוק פרס שניתן לשחקנים ולבמאים המצליחים ביותר, עצמון זוכה בפרס בגלל פעילות התיאטרון שלו למען החברה - שימור שפת היידיש, וכן הופעות בבתי אבות סיעודיים וכדומה (במסגרת פרוייקט "תיאטרון של חסד") עבור קשישים שכנראה שום דבר אחר לא יוכל לשעשע אותם. אז אולי זה לא התואר הכי נחשק בעולם עבור איש תיאטרון ותיק, אבל אות שניתן על תרומה לקהילה - גם זה א-ביסלע פרס. ולמען האמת, אפילו הרבה יותר מזה.
ותהייה קטנה לסיום
לסיום, נניח בצד את עסקי הדתיים למיניהם, ונברך את מכבי חיפה לרגל זכייתה באליפות המדינה בכדורגל. הבעיה היחידה עם הזכייה הזאת היא שלאור האירועים בשנה האחרונה באזור חיפה, שדווקא מדורות ל"ג בעומר עלולות להזכיר לנו אותן, אולי הפעם כדאי לוותר על הקלישאה "הכרמל ירוק"?
התחזית לשבוע הקרוב: כבר אי אפשר לדעת, אולי ירד גשם באמצע המדורות.