פרשיות השבוע

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של המדור, מניחה שכ-80% מביניכם נכחו בשבוע האחרון באיזשהו אירוע של אירוסין/חתונה/שבע ברכות (כל היתר היו כנראה חתני השמחה בעצמם), ושמעו על שבט בנימין שהותר לבוא בקהל, ועל השבטים שהותרו לבוא זה בזה. המהדרין הכניסו לדבר-התורה גם את מתי המדבר שכלו, אולי גם את עצי המערכה. את הרוגי ביתר, מן הסתם פחות הזכירו. זה בעצם אירוע טראגי, סיפור של מוות וחורבן, אלא שחז"ל ראו לנכון לזכור לטובה את העובדה שלפחות גופותיהם של ההרוגים ניתנו לקבורה.

אולי הם היו טורחים לציין את הנתון הזה, הזכות להגיע לקבר ישראל, גם אחרי התרסקות המסוק ברומניה, בעיצומו של אותו ט"ו באב.

גולני שלו

מזל טוב לאלוף משנה אופק בוכריס (כן, ההוא מכל הסרטים וסיפורי הגבורה), שנכנס לתפקידו כמפקד חטיבת גולני, אחרי שהשאיר הרחק מאחוריו את כל שרידי הפציעה הקשה ב"חומת מגן". מעניין אם לפחות השריטה מהמדרשייה נשארה בו.

במהרה בימינו(בית המקדש. דגם הולילנד)

יבנה המקדש, סאו פאולו תמלא

רק בשבוע שעבר התאבלנו והתפללנו שיבנה כבר בית המקדש במהרה בימינו, והנה זה הולך לקרות, אבל בשל טעות מצערת בכתובת - זה הולך לקרות דווקא בברזיל. "הכנסייה האוניברסלית של ממלכת האל" מתכננת לבנות בסאו פאולו שחזור מדוייק של בית המקדש. לפי התוכניות זה יקרה יחסית במהרה בימינו, תוך ארבע שנים. איך אנחנו לא חשבנו על זה? למה הם יכולים לבנות בית מקדש ואנחנו לא? מהסיבה הפשוטה שהם לא באמת בונים בית מקדש, הם בפירוש מתכוונים רק לשחזר. אף אחד בברזיל לא הולך להמיר את הכדורגל בקרבנות, או את הקרנבל המסורתי בשמחת בית השואבה, מדובר בסך הכל באתר היסטורי, זכר למבנה שהיה קיים לפני אלפי שנים. זה ההבדל בינינו: אצלם בית המקדש הוא עבר, אצלנו הוא עתיד, חזון, שאיפה שעוד תתממש. במהרה בימינו, בירושלים.

אין לנו הפתעה הלילה

שוואקי חזר השבוע לקיסריה, בפעם השניה, ויום לאחר מכן הגיעה כבר הפעם השלישית. כמו בכל מופע ענק מסוג זה, גם הפעם שיא הערב היתה הדואטים עם האמנים האורחים; החזן איצה מאיר הלפגוט הגיע בכבודו ובעצמו עד לאמפיתיאטרון, אבל גולת הכותרת האמיתית היתה חיים ישראל, מלכה הבלתי-מעורער של המוזיקה המזרחית-חסידית. זה היה יכול להיות שילוב מרתק בין מזרח למערב (האמת היא שזה היה התכנון המקורי גם לקראת המופע הקודם עם יונתן רזאל, אלא שההפקה גילתה מאוחר מדי שלא כל מי שגר בנחלאות הוא פייטן), דואט ייחודי, מפגש בין שני עולמות, לו רק שוואקי עצמו היה אשכנזי.

שוואקי. הפתיע בקסריה (צילום: יחצ)

לא כדת משה וישראל

המדור מוסר ברכת מזל טוב חמה, וגם את שכוייח השבוע, לזוג שמתחתן בסוף השבוע בעיירה ריינבק שבמדינת ניו יורק; לחתן דנן, יהודי מן השורה בשם מארק מזווינסקי, ולכלה הקצת-יותר-מפורסמת, צלסי קלינטון. מזל טוב לרגל החתונה, ושכוייח לרגל החלטתה של צלסי לא להזמין לחתונה את כל העולם ואשתו. אע"פ שביל והילארי רצו להזמין את כל מקורביהם הרבים, ואת כל האלפים שתרמו או עזרו להם פוליטית אי פעם, לאירוע יגיעו בעיקר מכרי החתן והכלה. חתונה צנועה, אתם יודעים, בסך הכל כ-500 מוזמנים וכמה מיליוני דולרים. אחרי שאמריקה חיכתה בדריכות לראות האם החתונה תהיה יהודית או קתולית, האם עורך החופה יהיה רב או כומר, ואולי בכלל הכלה תתגייר ותפתור את כל הבעיות, עכשיו זה כבר ברור; אם הילארי קלינטון היתה מוכנה לתת לבת שלה להחליט בעצמה איך תראה החתונה שלה, גם אם זה הצעד הנכון מצידה - היא לא באמת שוויגער.

ותהייה קטנה לסיום

פרסומת גאונית אבל מזעזעת של HOT, מפגישה את מרקו והקופיף שלו מ"הלב", עם אבא מתל אביב שהילד שלו צופה בתוכניות חינוכיות בכבלים. מרקו מתרעם על כך שהזאטוט כבר לא צופה בו בחופשת הקיץ, וההורה הנבוך מסביר לו שהילד שלו מעדיף תוכניות העשרה. הרעיון המרכזי: העשירו את עולמו של ילדכם באמצעות הערוצים של HOT לילדים, באמצעותם הוא ילמד אנגלית, צרפתית ואפילו חשבון. המילה "תהייה" תהיה ממש מנומסת הפעם, המילה הנכונה יותר היא אולי "תרעומת", "זעם" או "זעקה גדולה ומרה": זה מה שילדים צריכים ללמוד? אנגלית, חשבון, היסטוריה? ומה עם הקרבה, אומץ לב, מסירות נפש, מוכנות לעשות הכל בשביל אמא החולה?! זה לא מספיק "העשרה" לילדים?!

בברכת מי שמאמין לא מפחד מדרך ארוכה.