פרשיות השבוע

ברוטב פיקנטי

"יש אנשים טיפשים, מתפללים מנחה. מנחה, תתפלל מנחה יינעל אבוק... זה מנחה? מה זה מנחה? נכנס עושה כרת? טיפשים אלה, אין להם שכל, אין להם דעת. הקב"ה ישתבח שמו - קרוב ה לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת - חשוב באיזה מקום שיתפלל? מה נכנסים בתוך הר הבית מקום של כרת?"

וגם- "זה הולך לאומן עושה ושמחת באומן במקום ושמחת בחגך. איזה דבר זה? איזה דברים אלה? יש לנו חוקים, יש לנו משפטים ישרים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם... לא יעזוב את בתו וילך למקום אחר. זה לא דרך שלמדו אותנו רבותינו אנו הולכים בעקבותיהם. "

ניחשתם נכון. אלו הם דבריו של הרב עובדיה יוסף. בחלק הראשון על תפילה בהר הבית ובחלק השני על נסיעה בחגים לאומן. אי אפשר היה לפספס את הכתבות על כך, וידוע אפילו שיש כתבים שמגיעים באופן קבוע לשיעוריו של הרב בכדי לדלות משם "סקופים" והתבטאויות חריגות.

או במילים אחרות: חשדהו וכבדהו. לא את הרב, את הדיווח.

ותגענו למחוז חפצנו בשלום (צילום : janie p-cc-by)

טרמפ לעולם הבא

לתשומת לב הגרים בעיר- באתר האינטרנט של ישיבת בית אל, נשאל הר אריאל אם אפשר לחצות בשבת את הכביש באור אדום. הרב השיב תשובה חיובית, אך סייג זאת כמובן בכך שיש לבדוק לפני כן האם מתקרב רכב, ובמידה ויש סכנת חיים- לעצור. הלכה זו מצטרפת להלכה הקודמת והידועה, בה אסור לכוון אדם הנוהג בשבת או לגרום לנהג לעצור במעבר חציה. אמנם פה זו לא עבירה על חוקי התנועה אך בכל זאת, העניין כרוך באי נעימות כאשר יש להתחמק מלענות. אבל למי שמסתבך, אפשר לאמץ את התשובה ששמעתי ללא ממזמן מילדון חמוד שנשאל בשבת- "סליחה, לאן אני מגיע עם אני נוסע ישר?"

- "ישר לגיהינום... ".

בדיעבד בלבד?

הלכות מסומסות

ואם מדברים בעניין שו"ת אינטרנט, אז הרב רוזן, בעקבות הר יונה מצגר, יצא השבוע נגד השו"ת באינטנרט ובעיקר נגד השו"ת בSMS, בו התשובה קצרה ביותר ואינה מכילה נתונים חשובים לפי דעתו של הרב. "צָפיתי כי הלכות האינטרנט, המונצחות עלי WEB, יכללו סתירות פנימיות רבות. בנוסף, יש בהן עירוב תחומין משמעותי בין הלכה לעצה טובה. מערכת הSMS, הינה אינסטנט שו"ת - הלכות בזיל הזול! מילה בסלע! בשקל! באגורה! בפרוטה!", כך הרב רוזן בכתבה שפורסמה השבוע בכיפה.

אז אין ספק שהרב צריך להיות הדמות אותה יש לשאול ועדיף פנים מול פנים, אך עדיין,זה פתרון נהדר לאלו שבאותם רגעים לא יכולים להגיע עד אליו. בדיעבד, מה שנקרא.

טבילת אש

מצוות הטבילה לא תמיד פשוטה לביצוע, במיוחד כשאת נמצאת רחוק מהבית ובקושי יודעת איפה השירותים הקרובים, שלא לדבר על כוון הנסיעה.

אז אם את בצימר בכפר ערבי בגליל, או במקרה נסעת לטיול שורשים באוזגורוד שבאוקראינה- יש פה כמה בשורות טובות בשבילך. האחת, היא מוקד טלפוני המאגד את כל המקוואות בארץ ופעיל 24 שעות ביממה. המוקד נותן מענה ישיר ובזמן אמת לכל פנייה הנוגעת לתפקוד המקווה, וכל פנייה מועברת מיידית ומטופלת ע"י אחד הנציגים ברשות המקומית. מספר הטלפון של המוקד הארצי החדש: 03-7563313

והשניה, היא שבאוזגורוד שבאוקראינה נחנך השבוע מקווה טהרה חדש שנבנה בסטנדרטים גבוהים במיוחד, תוך פיקוח מלא וצמוד של רבנים מומחים. במקום ישנו גם בית כנסת פעיל מאד, פעילות רבה עם נוער, מפעלי חסד ועוד.

כנראה שכבר תם עידן הסיפורים על טבילה בקרח, אבל סיפורים על שכלולים טכנולוגיים וסטנדרטים גבוהים יהיו גם יהיו לדורות הבאים. אשרינו שזכינו.

לא דומה למקור. המוצר המקורי.

בד"ץ עם אנרגיה

ואם כבר איבדתם את המרץ תוך כדי הקריאה (מתיש, אני יודעת) אז זה הזמן לבשר לכם על משקה האנרגיה החדש בהשגחת הבד"ץ הראשון מסוגו בארץ. מצד אחד- אם אתם מקפידים על מהדרין זו בהחלט בשורה חדשה בשבילכם. אבל מצד שני- כמו שאומרים אצלנו בבית- "בהשגחת הבד"ץ ללא חשש טעם"- אז סביר להניח שזה לא ניחן בטעם גן עדן. מצד שלישי- גם הטעם של רד בול לא ממריא לשמים, למרות הכנפיים. מצד רביעי- אני הלכתי לישון. עדיף.

ולסיום-עניין חמור מאוד

בתור בת של רב (עוד לא להתרגז, הפעם אלו לא קיטורים), יצא לי לענות לא פעם לטלפונים של אנשים שחיפשו את אבא נואשות בשביל תשובה הלכתית זו אחרת. לרוב הייתי מפנה אותם לפלאפון שלו, אבל אם הם היו מאוד לחוצים- העברתי את הטלפון אחר כבוד לאמא שמאוד לא אוהבת שקוראים לה רבנית, אבל הידע ההלכתי שלה לא נופל מהרבה תלמידי חכמים שהכרתי.

כך גם עשיתי כשהתקשרה בחורה נרגשת לשאול אם הם יכולים לעשות פדיון הבן. אמא, שהכירה את הבעל אך לא את האישה שאלה אותה את כל השאלות הרלוונטיות על ההריון וכו- וכשמצאה כשהכל תקין, התרגשה מאוד לבשר לה שאכן הם זכו במצווה החשובה. "עכשיו רק נשאר למצוא לכם כהן שיעשה לכם פדיון. את מכירה מישהו?", שאלה אמא.

"כן בודאי", ענתה הבחורה. "אבא שלי... . "

לא סתם הרבה אנשים טועים בזה, וזה מכיוון שמצוות פדיון הבן, כמו מצוות פטר חמור יחסית נדירות במחוזותינו. אבל אם את מצוות פדיון הבן אי אפשר למחזר, את מצוות פטר חמור ניתן להתאמץ ולקיים כמו שעשה רמי נחום מאור יהודה שרצה מאד לזכות במצווה. הוא רכש אתון ואת בנה הבכור פדה בשה, ברוב עם, ובנוכחות שר הדתות וסגן ראש עיריית ירושלים.

כידוע,מכיוון שאת החמור לא ניתן להקריב, השה בא במקומו ומובא אחר כבוד לכהנים בתור אחת מ24 מתנות כהונה.

אז מי יודע, אולי עכשיו כולם יתחילו לקנות אתונות וחמורים? בכל מקרה, אני מכירה כבר כמה שמשלמים הרבה מכיסם על 120 כאלו, ולא מקבלים מהם שום מצוות וזכויות. רק חובות. הגיע הזמן להפסיק. לא?