הדיבורים על ההקפאה נמצאים בהקפאה כבר כמה שבועות, אבל יש כאלה שכבר נערכים לרגע שבו עצירת הבנייה תחזור שוב לעמוד על הפרק. במסגרת הקדמת הרפואה למכה הבאה, אם אכן תבוא אחת כזאת, התקיים אמש בירושלים מופע הצדעה ליהודה, שומרון וירושלים. נכון, זה הוגדר רק כמופע, כזה שלכאורה היה יכול להתקיים גם בהיכל התרבות, אבל לכו תעשו אירוע בכיכר ציון, עם סיסמאות ימניות ועם אריאל זילבר על הבמה, בלי לקרוא לזה הפגנה.
דרוש רענון אמיתי
המילה "רענן" היא מילה מחייבת. כשמגיש ברדיו מכריז על "סינגל מרענן" חדש, אתם תצפו למשהו באמת מיוחד; כשחברה מפרסמת "חידוש מרענן" במוצר שהיא מייצרת, זה חייב להיות יותר מטעם המוכר באריזה חדשה; כשמפלגה מרעננת את השורות, אי אפשר להשאיר את כל הפוליטיקאים הוותיקים ולהסתפק בדמות חדשה אחת. אי לכך, כשהתנועה החדשה בציבור הדתי לאומי החליטה לקרוא לעצמה "רעננים", היא לקחה על עצמה אחריות כבדה.
הכנס שקיימה תנועת "רעננים" בסוף השבוע שעבר היה נראה מבטיח, אבל במרכזו היו שוב אותם דיבורים על איחוד מפלגות בציבור הדתי. כאילו שבאמת מספיק שחברי המפלגות הסרוגות יחליטו לרוץ יחד, ואז תבוא האחדות המיוחלת שלא תתפרק יותר. כאילו שלא ניסינו את זה כבר. לפחות על פי השם שלה התנועה הטרייה חייבת להציע פתרונות מרעננים יותר.
 |
|
יש לכם פתרון יצרתי עבורם?(צילום: יחצ)
|
לא שכחנו
כסלו התשס"ה. תחת הכותרת "יהודה הלוי פינת אבן גבירול", מתקיים בתל אביב מופע ייחודי ראשון מסוגו, שבו גדולי זמרי ישראל מנסים את כוחם בשירת פיוטי ימי הביניים.
טבת התשע"א. עוד פעם שם טוב לוי, מיכה שטרית, אתי אנקרי, לאה שבת, קובי אוז, שלמה בר ועוד רבים, שרים פיוטים. כרגיל, רק שהפעם זה פשוט היה מרוכז לערב אחד.
רמב"ם פינת קרליבך
בימים אלה, או ליתר דיוק בסופשבוע זה, מתקיים בטבריה כנס לזכרו של הרמב"ם, לקראת יום השנה הלמעלה מ-800 לפטירתו. אילו הרמב"ם עצמו היה מגיע לאותו כנס, סביר להניח שהוא היה מרוצה מההרצאה של הרב רצון ערוסי על "אנושיות, חכמה וצדק במשנת הרמב"ם", או משיחה של הרב פרופ אברהם שטיינברג על דרכו הרפואית של הרמב"ם, ואולי אפילו מושבים על מצבה של טבריה בעבר ובהווה היו מספקים אותו. אבל ספק מה הוא היה אומר על המחזמר "קרליבך חי" שהועלה גם הוא במסגרת אותו אירוע. המחזמר עצמו מצוין, אבל מכל גדולי ישראל - דווקא לרמב"ם, שדגל בכמה שיותר עבודה שכלית וכמה שפחות שירה וריקודים, זה פחות מתאים.
קצר ולעניין
שכוייח השבוע מוענק לכל בית כנסת שלא ויתרו בו על דבר תורה בליל שבת האחרון, שלמי ששכח - תפקד הפעם גם כמוצאי עשרה בטבת. לאלה שלא האריכו לדבר כשכולם רעבים, אבל מצד שני גם לא ביטלו את הדבר היחיד שרוב הציבור זוכה לשמוע על הפרשה במהלך השבוע.
ותהייה קטנה לסיום
כמדי חג שצריך לקנות בו מתנות, גם עכשיו מתפרסם קטלוג של "ארון הספרים היהודי" ובו שלל מבצעים והנחות על ספרים חדשים יותר וחדשים פחות. והתהייה עולה מאליה: למה הקטלוג יוצא סתם כך באמצע טבת, כשעד ט"ו בשבט אין בדל של חג יהודי באופק, ואפילו לא שבוע הספר? ולמה מכריזים שם על "מבצעי סוף שנה"? יכול להיות שחגים לא-יהודיים נכנסים לארון הספרים היהודי?
התחזית לשבוע הקרוב: הסלמה בדרום, הבלגה בשאר אזורי הארץ.