לפני שלושה חודשים הפוליטיקה המגזרית רעשה כשבצלאל סמוטריץ' הודיע שנפרדו הדרכים בינו ובין ימינה. בתחילה עוד האמינו כי בדקה ה-90 עוד יחזרו בנט וסמוטריץ' זה לזרועותיו של זה, אך הם היו היו עיקשים שזה לא יקרה ואכן כך היה. בנט החל לאסוף למפלגתו גם קולות מסורתיים וחילוניים המזדהים עם ערכי הציונות הדתית הליברלית, וסמוטריץ' איחד את שברי המפלגות של הדתיים השמרנים.
האמונה הייתה כי במרוץ הזה רק אחת מבין השתיים תעבור, זו שתביא את המיינסטרים הדתי ותקבור את המפלגה השנייה. בנט היה בטוח כי הוא יהיה זה שידו על העליונה, לפי הסקרים המחמיאים שקיבל בהתחלה כמפלגה עם 20+ מנדטים. אך מאז בנט החל במסע של צלילה בכמות המנדטים, בתחילה כעשרה מהם נלקחו לתקווה חדשה שהצטרפה למרוץ והרחיקה את בנט מלהיות ראש ממשלה פוטנציאלי. הירידה הייתה מתמדת אך לכל אורך הסקרים בנט החזיק עדיין במספר דו ספרתי, בזמן שסמוטריץ' עוד חיפש את דרכו לשמור על הראש מעל למים. לקראת סוף הסקרים בנט החל להתאושש כבר היה גדול מסער, ונותרה בו האמונה כי גם אם הסקרים מזייפים עדיין טווח הטעות, שהוא לרוב עד 4 מנדטים, מבטיח שהוא יעבור בבטחה את אחוז החסימה. טווח טעות כזה יכול היה להשאיר את סמוטריץ' מתחת לאוז החסימה.
מהצד השני סמוטריץ' לא אמר נואש, כל עוד היה לבדו לא היה עובר את אחוז החסימה, לשם כך עמל על חיבורים עם יתר רסיסי המגזר. סמוטריץ' הימר נכון כשבחר קודם לצרף את עצמה יהודית ונעם שלהם מצביעים קבועים, לא משנה מה מצב המפלגה. זאת בניגוד לבית היהודי המיינסטרימית שהוכיחה שהיא כבר לא רלוונטית ואנשיה התפצלו גם ככה בין בנט לסמוטריץ'. לאחר החיבור עם השוליים השמרנים, סמוטריץ' החל לעבור את אחוז החסימה, אך לא הפסיק לחתור כדי לוודא שהוא נמצא בצד שמעל לאחוז החסימה. לאורך הסקרים סמוטריץ' לא הגיע מעבר לשיא של 5 מנדטים, אך בראיונות טען, ובצדק מסוים, כי לא הסקרים נותנים לו את הביטחון כי אם המציאות. סמוטריץ' הזכיר שוב ושוב כי לא משנה מה, המפלגה שלו עוברת את אחוז החסימה, ואילו כשבנט יוצא להרפתקאות הוא זה שנופל ולא עובר את אחוז החסימה.
תוצאות האמת החלו להגיע, ומסתבר שגם בנט וגם סמוטריץ' צדקו ואפילו צדקו בגדול. בנט ידע שיש טווח טעות בסקרים אך מספיק גדול שהוא יעמוד בראש מפלגה בינונית, וסמוטריץ' צדק שמפלגה מגזרית לא שוקעת אף פעם. המגזר הציוני דתי מצביע תמיד לשלל מפלגות, ולכן מפלגה סקטוריאלית אמנם עוברת בזכות הזרם המרכזי אך השוליים פוזלים למקומות אחרים. בבחירות הללו הדתיים הליברלים-לייטים-אנטי מגזריים יכלו להרגיש בנוח להצביע לבנט כשאין מאחוריו דמויות חרד"ליות וחתימות של רבנים.
בנט הקים מפלגה שמעזה לדבר על זכויות להט"בים ומדיניות דתית קלה יותר, ואמונה בדת של חיה ותן לחיות. ההיפך נכון גם עבור סמוטריץ' שהדתיים השמרנים-חרד"לים - לאומנים יכלו להרגיש בנוח לאדם שמתגאה במדיניות תורנית מול הפוסט מודרנה, ושלא מפחד שיגדירו אותו דוס, מתנחל והומופוב.
למעשה בנט וסמוטריץ' הכניסו את המודל החרדי לתוך הציונות הדתית, בעוד שם החלוקה היא עדתית כאן החלוקה היא השקפתית. החרדים גילו בשנות ה-80 שהציבור הספרדי-חרדי לא מרגיש בנוח להצביע ג' ויש כאלו שיפנו לליכוד או למפד"ל, בעקבות כך קמה ש"ס והוכיחה שכשהציבור החרדי רץ בשתי רשימות הוא גדול בהרבה.
שנות ה-20 של המאה ה-21 מגלים לנו שגם הציבור הציוני דתי צריך לחלק את כוחותיו לשניים, חלוקה של סולם ערכים האם הוא שם קודם את תורת ישראל או עם ישראל. טוב יעשו בנט וסמוטריץ' אם ימשיכו לרוץ לבד, כי הבוקר אנו מגלים שבעוד יחד תחת מפלגה אחת המגזר שווה במנדטים לכל היותר 7, בנפרד הוא הוא מכפיל את גודלו והפוטנציאל גדל אף יותר. התפילה היחידה שנותרה היא שההפרדה הפוליטית לא תפרק את המגזר לשניים, כמו שנאמר במסכת יבמות: "לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בהלל מבית שמאי".