הטרגדיה של גנץ: עמד בראש מחנה כפוי טובה

הדימוי של גנץ כחסר עמוד שדרה, פתי ובוגד תפס בקרב הציבור ושלא בצדק. האיש ששם את ישראל לפני הכל, מנע מהפכה במערכת המשפט, לא נתן חסינות לנתניהו, ודרש את הדבר הבסיסי ביותר - תקציב. אבל שוב גוש המרכז שמאל המשיך הלאה

עדיאל שביט עדיאל שביט, חדשות כיפה 01/01/21 09:00 יז בטבת התשפא

הטרגדיה של גנץ: עמד בראש מחנה כפוי טובה
בני גנץ, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

יו"ר כחול לבן נמצא בצניחה חופשית ללא מצנח, שמאז "קדימה" טרם נראית כמותה. ממפלגה שבבחירות לכנסת ה-22 הייתה הגדולה ביותר למפלגה הקטנה ביותר. השבוע האחרון היה הרסני עבור בני גנץ, לא רק שציבור המצביעים נוטש, אלא גם חברי המפלגה שלו נוטשים אותו. מפלגה של 33 מנדטים יורדת בחצי כשיש עתיד עזבה, דרך ארץ עברו לסער, אבי ניסנקורן ועינב קבאלה לחולדאי, חיימוביץ', קוטלר וונש, שפע וזמיר פרשו ולא ידוע לאן ימשיכו, וגבי אשכנזי פורש מהחיים הפוליטיים. הבכיר הכי קרוב לגנץ שנותר אחריו הוא מיכאל ביטון שהיה מס' 11 ברשימה המקורית, ועכשיו מס' 2.

הביקורת כלפי גנץ לא מגיעה סתם, לא בנקל רבים בציבור רואים בו כישלון, גנץ נטול כריזמה ועושה רושם של גמישות יתר. במבחן החשוב ביותר בציבור גנץ כשל, הציבור לא מאמין בו, כל כך לא מאמין שחבריו למפלגה לא מוכנים להישאר לצדו ולנסות לרומם את המצב איפה שהוא נכשל. בכל מה שקשור לחיצוניות פוליטית גנץ נכשל, אך בדבר החשוב יותר - עשייה ולקיחת אחריות, גנץ דווקא מנהיג אחראי. הטרגדיה האמתית של גנץ זה שהוא עומד בראש מחנה לא יציב, שלא מעריך את מנהיגיו ומחליפם יותר מהר מקצב סבבי בחירות.

במידה והנכם משתייכים למחנה השמאל-מרכז ולערכים שהוא מייצג, בני גנץ הראה דווקא נחישות לא קטנה מול מלך הפוליטיקה הישראלית נתניהו. הצעד הראשון שלו היה לקיחת אחריות ב100% אחוזים שהחליט לעצור את סבבי הבחירות כדי להקים ממשלה שתנהל את משבר הקורונה. זוכרים את תחושת הנהי על על בזבוז הכסף שעושות בחירות בזמן קורונה, ושירים כמו "גוררים אתכם לעוד בחירות", כנראה שלא זוכרים. לאחר ההסכם הקואליציוני, גם אם ברור לכל הצדדים שגנץ לא יהיה באמת ראש ממשלה, הוא עדיין נכנס לקואליציה בעמדת כוח. גנץ הביא 18 חברי כנסת ממחנה השמאל ופולט החוצה את בנט וימינה. מתוך 18 חברי הכנסת 14 שימשו כשרים, אותו מחנה החזיק בין היתר בתיקי הביטחון, החוץ, המשפטים והכלכלה ופחות תיקים כמו מים, ירושלים וקישור בין הכנסת לממשלה.    

נתניהו המשיך לאורך הקדנציה לטפטף את הצלחותיו, ובמקביל מנסה בשקט להציל את עורו ממשפט. גנץ התנהג הפוך השתיק את הצלחותיו, אך במקביל סינדל כל ניסיון של נתניהו להשפיע על מערכת המשפט. עד ליום זה כל רפורמה במערכת המשפט או ניסיון להעביר חוק צרפתי לא עלו לשלב מעשי בזכות גנץ. ניסיונות למנות יועץ משפטי חדש לממשלה או פרקליט מדינה, הכל עלה בתוהו תחת גנץ וניסנקורן. אפילו במינוי השופטים לאחרונה לבתי משפט שלום והמחוזי, מי לא הגיעו למינויים, הליכוד, מי כן קבע מי יתמנה, כחול לבן. הממשלה התפרקה בגלל שגנץ נעמד מול נתניהו והסביר כי לא יעשה שוב הסכם חדש הכולל העברת משרד המשפטים מכחול לבן לליכוד, אפילו על הרוטציה היה מוכן לוותר. גנץ הוכיח שוב שהוא אחראי למחנה אותו הוא מייצג ושהוא לא עושה הנחות לנתניהו, גם במחיר אישי.

אפילו מול האמריקאים ההצלחה של נתניהו היא לא בלעדית, בעוד שבגזרת הסכמי השלום הוא עשה זאת מאחורי הגב של גנץ, בעניין החלת הריבונות גנץ הוא המנצח. שנת 2020 החלה עם תכנית המאה של טראמפ, אלא שלהפתעת נתניהו הוא לא היה יכול לחתום על הסכם מבלי לקבל רשות גם מגנץ, וזה טראמפ שהורה לנתניהו את זה. נכון להיום אין החלת ריבונות בישראל, וההסדרה גם היא נשארת רק בהפגנות, למרות ביקורי הליכוד, בסוף גנץ לא נותן להתקדם צעד בכל הנוגע בהכרה ישראלית ביהודה ושומרון.  

נקודה אחרונה והיא נקודת השבירה, מיום הקמת הממשלה גנץ דורש דבר אחד שכולנו צריכים וזה אישור תקציב שלא קיים כבר שנתיים. גנץ הבטיח כי נכנס לממשלה בשביל להפסיק עם בזבוזי הכספים של הבחירות, ולהשיג לישראל שנמצאת במשבר תקציב מסודר. גנץ סירב לדחיות נוספות בשביל נתניהו ומכוח החוק הכנסת התפזרה כי אין תקציב. כלל המפלגות שקמות עכשיו לרוץ נגד נתניהו, מימינה ועד המפלגה הכלכלית של ירון זליכה, כולן תוקפות את נתניהו על ניהול כלכלי כושל, בפועל מי שנלחם מהיום הראשון בתחום הוא גנץ. ואם התקציב לא עובר, כמו שקרה, אז גנץ מפרק ממשלה.

הבעיה האמתית של גנץ הוא לא עצמו, אם השמאל חיפש מנהיג שמאל שיעצור את הרכבת שנקראת נתניהו, היה לו אחד והוא לא התייחס לזה. אבל גנץ נכנס לרשימה ארוכה של מנהיגי המחנה הלא נאמן בלשון המעטה. אותו דבר קרה למפלגת העבודה שבעטה את הרצוג שהיא 25 מנדטים, והיום היא לא עוברת את אחוז החסימה, כך גם עם קדימה שנפרדה מלבני שגם הייתה המפלגה הגדולה ביותר ואחר כך קיבלה עם מופז רק 2 מנדטים. עוד אחורה זה זה ברק שעמד בראש מפלגת העבודה והודח למפלגת העצמאות עם 5 מנדטים. במהלך השנים הללו הודח פרץ פעמיים, כך גם שלי יחימוביץ' ואבי גבאי, בלי צ'אנס ארוך מידי לאף אחד מהם. גם מפלגת מרצ הספיקה בזמן הזה להחליף את גלאון בזנדברג ובהורביץ. גם חולדאי ו"הישראלים" אינם הולכים להיות בשורה גדולה, כשהם זוכים בהערכות הראשוניות רק ב-8 מנדטים, וניחוש קטן שלי גם חולדאי, בין אם יצטרף לממשלה הבאה ובין אם לא, גם הוא לא ייחזיק בראש ליותר מקדנציה אחת. 

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן