כותרת ראשית בידיעות אחרונות: "שחיתות בבתי המשפט"; כותרת ראשית בישראל היום: "משפט צדק? תחשבו שנית". כותרת במעריב: "שוקל לתבוע את חברת הביטוח? אתה עלול למות מזקנה לפני פסק הדין"; כותרת בהארץ: "אובדן אמון הציבור בבתי המשפט". חברת הכנסת רחל עזריה: "הגיע הזמן לנקות את האורוות". חבר הכנסת אלעזר שטרן: "הפתרון הוא להפריט, רק כך נמגר את השחיתות". נאמני תורה ועבודה: "הניסיון להציג כאילו מדובר בכשלים נקודתיים הוא התחמקות וחוטא לאמת. אין ברירה אלא לסגור ולבנות מחדש".
בשבוע שעבר התפרסם דו"ח נציב תלונות הציבור על השופטים. בדו"ח מצוין כי ביחס לשנה שעברה חל זינוק של 8% במספר התלונות נגד שופטים. בדו"ח החמור נכתב כי שופטים מקודמים למרות שהוגשו נגדם תלונות שהתבררו על ידי הנציב כמוצדקות. ובשנה החולפת. עוד עולה מהדו"ח כי כנגד 10 שופטים נמצאה יותר מתלונה מוצדקת אחת בשנה החולפת. 16 תלונות הצביעו על ליקוי מערכתי. כאשר צוללים לתוך הדו"ח, מגלים התנהלות מדאיגה ביותר. שופטת שאומרת לאדם שלמדינה לא אכפת ממנו והוא יכול להתאבד. שופטת שכותבת מראש את ההחלטה להאריך את מעצרו של החשוד עוד לפני ששמעה את טענות הצדדים. סחבת ארוכת שנים ועינויי דין חוזרים ונשנים, ועוד ועוד.
הייתי מצפה למגה-סערה תקשורתית על הממצאים החמורים בנושא שנמצא בלב לבה של מדינת ישראל, אך הפלא ופלא הדו"ח וממצאיו עברו בשקט מופתי. כלי התקשורת הסתפקו בכתבות מינימליות. אף חבר כנסת או פוליטיקאי לא תקף את מערכת המשפט, אף אחד לא דרש שינוי והתייעלות. עולם כמנהגו נוהג.
בואו נשווה לדו"ח מבקר המדינה על מערך הכשרות של הרבנות הראשית. דווקא במקרה הזה כלי התקשורת הכינו כתבות ימים רבים לפני פרסום הדו"ח. ארגונים שונים וחברי כנסת רבים הכינו נאומים מוכנים ומיד עם פרסום הדו"ח כולם יצאו למתקפה מתוזמרת ומתוזמנת. כותרות מפוצצות, האשמות מופרזות ודרישות חד משמעיות.
מה ההבדל? מדוע התותחים הכבדים יוצאים תמיד רק כשמדובר בנושא דתי? למה שחיתות וליקויים לא מעניינים אלא אם כן מדובר בממסד הדתי וברבנים? לפני כמה חודשים שאלתי את מנכ"ל איחוד המלונות נועז בר ניר. שאלתי אותו את השאלה הזו. הוא ענה לי: "אותי הכל מעניין. אני זועק על העוול והבירוקרטיה של מערך המונופול של כיבוי אש כמו שאני זועק על מונופול הרבנות הראשית, אבל כלי התקשורת מתעניינים ועושים רעש רק כשמדובר ברבנות הראשית. אולי תהיה הכתב לענייני כיבוי אש...".
חשוב להפנים את הנקודה הזו ולתת עליה את הדעת. הטענות על השחיתות ברבנות הראשית ובבתי הדין הרבניים חצו מזמן את גבולות הביקורת העניינית וההגונה. מאחורי ההגה יושבים גורמים אינטרסנטיים שמנסים לחבל בדמותה היהודית של המדינה ולהופכה למדינת כל אזרחיה שמנותקת מערכי היהדות. המטרה ברורה: להשחיר את דמותו של הממסד הרבני, והמטרה מקדשת את האמצעים.
אני בעד ביקורת ואני חושב שיש מה לתקן ברבנות הראשית ושצריך לעשות זאת, ואין לפסול אוטומטית הפרטה של מערך הכשרות. אך הצביעות, אוי הצביעות. אותם גורמים שלוחצים בכל מאודם להפריט את הרבנות הראשית ונלחמים נגד המונופול של בתי הדין הרבניים בענייני גיטין וגיורים, הם אותם גורמים שלא מוכנים בשום פנים ואופן לסדוק את המונופול של בתי המשפט בדיני ממונות. כן, לבתי הדין הרבניים אסור לפסוק בדיני ממונות אפילו אם שני הצדדים מעוניינים להידיין דווקא בבית דין רבני ולא בבית המשפט. כל ניסיון לשינוי המצב נבלם על ידי אותם ח"כים שמסבירים שוב ושוב כמה מונופול הוא דבר מסוכן.
האם אותם גורמים באמת חוששים ממונופול או שהם חוששים מיהדותם? נקודה למחשבה.
הכותב הוא מנהל התנועה למדינה יהודית ודמוקרטית