ביטוי הדור – "חופש הפרט" – הפרט זכאי להתנהג כלבבו. כל עוד הוא לא פוגע בזולתו, אין לזולת רשות להתערב במהלכיו של הפרט. וביטוי הדורות: על הכתוב: "וכשלו איש באחיו" (ויקרא כו, לז) דרשו במסכת שבועות (לט, א): "איש בעון אחיו – מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה". מבנה הפסוק: "אתם ניצבים היום כולכם... ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל" (כט, ט) תמוה: הפסוק הרי פרט את כל היחידים ולשם מה חוזר וכוללן יחד? אומר המדרש בילקוט שמעוני (נצבים תתקס): "אע"פ שמניתי לכם ראשים ושופטים ושוטרים כולכם שווים לפני". למרות הבדלי המעמד, למרות הזכויות השמורות לפרט, בעיני הקב"ה היחוד שלנו, הגדולה של עם ישראל, הכח שלנו הוא באחדותנו – "איש ישראל".
וקבצך מכל העמים, לקיבוץ גלויות ולהקמת המדינה זכינו כבר, ירושת הארץ כולה עדיין מתמהמהת. צרות לא חסרות בדרך לירושה המלאה ולישיבת בטח. כל פרט ופרט זכאי לבנות את ביתו, אבל מדינה בונה הכלל – אתם נצבים כלכם. סוד קיומו עם בכלל, וישראל בפרט, הוא באחדותו. ע"י האחריות האישית והכללית, ניתן להביא גאולה לעם ישראל ולעולם כולו.
מצבנו הלאומי הבטחוני, הכלכלי והחברתי הוא כללי ולכל אחד יש חלק בו, אך יחד עם זאת על אף האחדות והערבות הגשמת הייעוד האישי אינה צריכה להיפגם מכך. "בן אדם, הסתכל באור השכינה בכל היום, הסתכל בעדן החיים השמימיים, איך הם מתפלשים בכל פינה וזוית שבחיים... דע את עצמך ואת עולמך, דע את הגיוני הלב שלך... עלה למעלה עלה, כי כח עז לך. יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים. אל תכחש בם, פן יכחשו לך. דרוש אותם וימצאו לך מיד". (הרב קוק, אורות הקודש).
מי שיש לו לב להבין יכול להבחין גם כיום, עם כל הבעיות, החששות והצרות, בגודל השגחת ה' עלינו, לרחם עלינו ולשמרנו. עלינו להתחזק כל אחד בפרט וכולנו יחד ולצפות לישועה בכל יום, כי ישועת ה' כהרף עין. "ונתן ה' אלקיך את כל האלות האלה, על איביך ועל שנאיך אשר רדפוך... ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך... וחיית ורבית וברכך ה' אלקיך בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה".