פרשיות אחרי-מות קדושים הן עתירות מצוות. בתוך שלל הפרטים, מופיע איסורו של המעביד להלין את שכר עובדו: "לא תעשוק את רעך ולא תגזול, לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר" (ויקרא יט, יג). איסור זה נכפל גם בספר דברים (כד, טו), תוך הדגשה מיוחדת על האיסור לענות את ה"אחר", בן השכבה הנמוכה מבחינה חברתית וכלכלית: "לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך, או מגרך אשר בארצך בשעריך. ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש, כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו".
בפסוקים אלה מובעת הן חובת ה"עשה" – "ביומו תתן שכרו", והן הלאו הכפול של "לא תלין" ו"לא תבוא עליו השמש". לדעת חלק ממוני המצוות, יש כאן שלוש מצוות שונות. גם במקורות מקראיים אחרים, בא לידי ביטוי הפגם המוסרי שבהלנת שכרו של עובד ובדחייתו. כך לדוגמא, בספר משלי (נ, כח): "אל תאמר לרעך לך ושוב, ומחר אתן".
חומרת האיסור מוסברת בכך שהעובד הוא "עני", נמצא במצב נחות לעומת המעביד רב העוצמה, ובכך שחייו תלויים בשכר שאותו הוא אמור לקבל מן המעביד. תלות זו נזכרת גם בספר איוב (ז, ב): "כעבד ישאף צל וכשכיר יקווה פעלו".
ייחודה של מצווה זו בא לידי ביטוי גם בדרך התשלום: בעוד ש"סתם" תשלומי נזיקין והלוואות ניתנים להשבה בדרך של שווה כסף, חייב המעביד לטרוח ולמכור נכסיו ובלבד שישלם לעובד שכרו בכסף מזומן. יתר על כן: בחוב רגיל, כאשר יש מחלוקת בין הצדדים, מחילים את הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה", ונטל ההוכחה מונח על שכם התובע. היה והודה הנתבע במקצת חובו – יכול הוא להישבע על כך ולהיפטר הימנו. לא כן בשכר עבודה, תיקנו חכמים שיהא העובד – למרות שהוא התובע ולא הנתבע – נאמן, ואם נשבע שהמעביד חייב לו כסף – זכה בתביעה ונוטל שכרו.
חומרת האיסור שבהלנת שכר באה לידי ביטוי גם בראייתו לא רק כחוב ממוני, אלא גם כ"איסור", שמחילים עליו את הכלל "ספקא דאיסורא – לחומרא", ולכן כל ספק "הלנה" פועל לטובת העובד. זאת ועוד: בעוד שחיובי ממון רגילים הכלל הוא שאין חובת השבה על פחות מ"שווה פרוטה", איסור "לא תלין שכרו" חל לדעת הריטב"א (ספרד, המאה ה-14) אף על פחות משווה פרוטה!.
חוק זה נקלט גם במשפטה של מדינת ישראל. לפי החוק, שכר עבודה שמשולם לעובד על בסיס חודשי שישולם לו מיד עם תום החודש שבעדו הוא משתלם. חוק זה, חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, קובע גם איסור על הלנת שכרו של עובד, ומזכה את העובד בפיצויים במקרה ששכרו הולן של כדין.
בחברה המערבית הקפיטליסטית, ובמיוחד בכלכלה ה"גלובלית" בת ימינו, נוטים לא אחת המעבידים רבי העוצמה לנצל את עובדיהם. במקום לראות את ה"אדם", את אותו "עני ואביון" ש"נושא עיניו לשכרו", הם מרבים לדבר על "כוח עבודה" ועל "עלויות ייצור".
פרשת "קדושים" מבקשת להזכיר לנו שמאחורי כל מוצר עומד פועל. "קדושה" אינה מושגת רק בתפילה ובטהרה, אלא חייבת להיות מלווה ביחס אנושי ובמילוי חובות מוסריות, הן כלפי ה"עני ואביון מאחיך", הן כלפי "גרך אשר בארצך ובשעריך".