קרוב אלי
"קרוב אלייך" ממשיך להקסים אותי, ותופס מקום של כבוד בין עלוני השבת. העיצוב הפשוט, הטקסטים החסידיים משהו ומיעוט הפרסומות, מצליחים להעביר לקורא איזשהו מסר נקי ומרענן, והתוצאה המידית היא תחושה נעימה של יישוב הדעת. בעלון הנוכחי כתב אור י. גולדשטיין על מהפכת הלימוד היומי שכבשה את העולם. מאז שנפתח פרויקט הדף היומי ב-1923, הספיקו מאות אלפי יהודים לסיים את הש"ס ולגעת במסכתות שנשכחו לעתים מאחור.
"הרעיון מאחורי ייסוד הדף היומי היה שבכל מקום בעולם אליו ייקלע יהודי, הוא יוכל להתמיד בלימודו יחד עם תושבי המקום שלומדים את אותו הדף בדיוק". כן, מעין "רשת חברתית" יהודית שמחברת את כל יהודי העולם דרך לימוד התורה. מדהים.
מתוך מאות אלפי המשתתפים במיזם בולט ר' פיליפ צימרמן, יהודי אמריקאי ששבר שיא בלימוד הדף היומי במספר מקסימלי של ארצות בעולם.
אקטואליה ברוח היהדות
"עולם קטן" מהווה דוגמא מעולה לעלון שמצליח לשלב דברי תורה איכותיים עם אקטואליה כללית מעניינת, והכל ברוח יהודית צעירה. השבת פורסמה כתבה מרתקת על העבדות שהייתה נפוצה בארה"ב, לרגל "חודש ההיסטוריה השחורה" שצוין שם לאחרונה. מסתבר שלעבדים השחורים היה הרבה במשותף עם העבדים העבריים במצרים, ובמקום לפנות אל הנצרות, הם נשאו את עיניהם דווקא אל הסיפור היהודי שלנו - "הברית הישנה" בלשונם, בתקווה לגאולה פרטית משלהם. לכאורה לא מדובר בנושא קלאסי לכתבה בעלון שבת, אבל קלאסי, הרבה פעמים, זה פשוט משעמם. "עולם קטן" הוא ממזמן לא עלון בעיני, אלא יותר כמו מגזין או מוסף שכיף לקרוא.
אבל מה עם ההומור?
לא כל כך הבנתי מה עבר על "תורה-מן" השבת. הקומיקס הסאטירי שמתפרש בדר"כ על בערך שבע קוביות, הצטמצם לקובייה אחת ואחריה חמש קוביות של הלכות תפילה. טקסט יבש, בלי קמצוץ של הומור. כל הרעיון של הטור הוא לימוד הלכה דרך קוריוז משעשע, והפעם קיבלנו רק הלכות יבשות. עיסוק בזמני התפילה זה מצוין, אבל הקונספט של הטור הלך השבת לאיבוד.
 |
|
(צילום: צילום מסך)
|
אקו"ם עם כיפה
כתבה מעניינת נוספת שפורסמה השבת היא כתבתו של עוזיאל סבתו ב"שביעי" על ארגון "אמנים יהודים משתפים פעולה". הארגון החדש מאגד בתוכו למעלה מ-170 אמנים שטוענים שהממסד התרבותי מפלה את הציבור הדתי לרעה, ונאבקים נגד העוולות שנגרמות ליוצרים שומרי מצוות.
חגי לובר, מנהל תיאטרון "אספקלריא" מספר ש"היום, שחקן שלא מוכן לעבוד בשבת, לא מתקבל ל'הבימה'. זו עבירה על החוק לכל דבר. אין עוד מקצוע בישראל שאם אתה לא מוכן לעבוד בו בשבת, לא יקבלו אותך".
והמצב לא מעודד - צביקה זר, מנהל תיאטרון 'גיל עד' ואחיו של פעיל הימין איתי זר, אומר שאין עם מי לדבר: "אף גורם רשמי לא יודה שקיימת אפליה. תעשה הצגה על אפליית הערבים בשטחים ומחר היא תכנס לסל התרבות. תעשה הצגה פי אלף יותר מושקעת על ערכים יהודים ותראה איך הכל נופל". לנו נותר רק לאחל להם בהצלחה, ולהצביע בשבילם ברגליים. אז מתי הייתם במופע יהודי לאחרונה?
הטור הסרוג של הכתב הסרוג בעלון הסרוג
הכינוי "סרוג" קופץ מידי פעם לביקור בעלוני השבת כשרוצים לתאר מישהו או משהו מהמגזר, אבל במדור הברנז'ה של מצב-הרוח לקחו את המילה צעד אחד קדימה מידי השבת: "שיתוף פעולה סרוג", "אקטיביזם סרוג" ו"השופט הסרוג", הם רק חלק מהפעמים בהם השתמשו במילה בגווניה השונים.
אם לומר את האמת, פינת הברנז'ה של רז קיל ב"מצב-הרוח" מעולם לא עוררה בי עניין רב במיוחד. זהו ניסיון לא מוצלח במיוחד לחקות את הצהובונים של העיתונות הכללית - ז'אנר שאפשר היה לוותר עליו בעלוני השבת לדעתי. אתם אוהבים?