נאום הבהמות
אם אפשר להצביע על הנושא ה"חם" של העלונים השבת זה כמובן "נאום הבהמות" או מלחמת התרבות. כמעט כל העלונים התייחסו לפרשה זו.
במאמר המערכת של 'שביעי' הסתכלו על הפרשה דווקא כאירוע חיובי. במאמר המערכת שמחו על כך שהשרים בנט ורגב פעלו כל אחד בגזרתו ו"שלראשונה הורגש בבהירות שמפלגות הימין באו למשול... הימין נבחר כדי למשול והנה צעד ראשון בכיוון". בכתבה נוספת ב'שביעי' קובי אריאלי, ישי לפידות וזאב רווח זעקו על שתיקת האומנים הימניים.
ב'גילוי דעת' כתב העורך נבו כץ גם הוא על סערת האמנים, אך טען שאין מספיק אומנים דתיים, ושהאשמים היחידים הם אנחנו: "אם נעמוד מהצד זה יהיה מגוחך לקטר...". בנוסף, הביאו ב'גילוי דעת' כתבה עם זאב רווח שבה ביקר את חבריו על כנס החירום והביע סלידה מ"נאום הבהמות" ומכל דיבורים על שנאה כלפי אחרים.
ב'מצב הרוח' התפרסמו לא פחות מ- 6 טורים וידיעה אחת על פרשת האומנים, כל אחד מהזווית שלו. בטורו, יונתן דובוב, שהיה אחד ממארגני האירוע של "האמנים השקופים", כתב על מה שהוביל לאירוע ועל הבעיה של האומנים הדתיים.
ב'עולם קטן' מאמר של הרב יובל פרוינד על מלחמת התרבות. ואפילו ב'באהבה ובאמונה' מאמר בעמוד הראשון של הרב ביגון עסק בנושא התרבות הישראלית.
שכחו את הרבי
השבת חל ג' בתמוז, יום הסתלקותו פטירתו של הרבי מלובביץ' זצ"ל.
בניגוד לסיקור הנרחב בעלונים על 'נאום הבהמות', על יום ג' בתמוז, ועל הרבי מלובביץ' רק שני עלונים כתבו.
העלון 'קרוב אליך' הידוע באופיו החסידי, הקדיש השבת את רוב העלון לרבי.
בעלון הופיעו מגוון סיפורים אישיים עליו מפי "מזכיר הרבי", "ה'חוזר' של הרבי" ורבה של אנגליה לשעבר, הפינה האישית של אביתר בנאי גם היא הוקדשה לדברים שהוא למד מהרבי, ואף התפרסמו קטעים מתורגמים בלעדיים מתוך הספר "My Rebbe" שכתב הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) על שאלת פולחן האישיות של הרבי.
בעלון 'שבת בשבתו' התפרסם מאמר של הרב משה שילת, בו סופר על פגישות הרבי עם שמעון פרס, אריאל שרון ז"ל ובנימין נתניהו, ועל כך שהיה מנהיג של רבים מכל קצות הקשת.
חבל שבשאר העלונים לא מצאו לנכון להתייחס לרבי וליום פטירתו, אפילו לא בידיעה קטנה ליד זאב רווח או קוטלר. כנראה זה עניין של תרבות.
רייכרט מפציץ
לא אשקר. אני לא נמנה מחובבי ביקורות המסעדות, כמו גם כל תכניות הבישול או המאסטר שפים למיניהם. זה לא שאני לא אוהב אוכל, להיפך! אני פשוט לא מתחבר לקונספט של לקרוא על אוכל, לראות אותו על המסך או בתמונה בעלון השבת שלי, בלי יכולת לאכול אותו.
לכן אני כמעט ולא קורא את הביקורות ב'מצב הרוח', 'שביעי' ו'גילוי דעת', אך הפעם לא יכולתי לפספס את הביקורת של אור רייכרט ב'שביעי'.
רייכרט נשלח למסעדה חלבית בראשון לציון והביקורות האלה: "מזעזע. פטריות מבושלות יתר על המידה, גבינות שאיבדו את טעמן, הכל ספוג בשמן, טעם תפל", "כדור סתמי של בטטה. מטוגן" ו"סתם חתיכות חלומי ששכבו להן על כמה עלי חסה", היו רק חלק קטן מביקורת קשה על האוכל במסעדה.
עד עכשיו חשבתי שכשהולכים לבקר מסעדה - סוגרים עם הבעלים שהמנות על חשבון הבית ואולי מקבלים עוד שובר לארוחה זוגית, המבקר אוכל, מתרשם, כותב ביקורת נחמדה במקרה הרע וביקורת מעולה במקרה שהמקום מצא חן בעיניו או שקיבל כמה שוברים לארוחות נוספות וכולם מרוצים.
אם הייתי קורא מושבע של ביקורת מסעדות, אולי הדבר היה קופץ לי לראש כבר מזמן והיה מציק, מעצבן ומטריד. אך מכיוון שלא כך הדבר, רק עכשיו כשקראתי את הביקורת המטלטלת הזו, הבנתי שאפשר גם אחרת.
שאפו.
יש"ע שלנו מפרגנים.. לעצמם
בעלון 'יש"ע שלנו', אותו עורך אלנתן זכריה (עד לפני כמה שבועות כותב טור זה), הנושא החם לא היה "נאום הבהמות" או הרבי מלובביץ', אלא דווקא כנס יש"ע להסברה ותקשורת. הפנייה מהשער לפינת "ישעמדה" בעמוד שלאחריו שבה סוקר הכנס. והעמוד האחרון שבד"כ מוקדש ל"מה קורה" ביש"ע, הפך השבת למה קרה בכנס יש"ע.
בקטנה
וקראתי גם את 'נופים'. בהזדמנות נדון בשאלת עלון זה.