השבוע אני רוצה להתעכב, איך לא, בפרשת "הרב מהצפון". אני כותב איך לא, אבל כנראה שזה לא היה כל כך ברור לכמה מעורכי העלונים שהעדיפו להתעלם לחלוטין מהפרשה. היו אלה: 'גילוי דעת', 'ישע שלנו', 'באהבה ובאמונה' ו'נופים'.
לדעתי, אם יש מקום ראוי לדון בפרשה הזו, זה דווקא בעלוני השבת. עלוני השבת שנכנסים לבתי הכנסת ומגיעים כמעט אך ורק לבתי אב (ואם) דתיים, הם הזדמנות לדון בשאלות פנימיות קשות של המגזר הדתי. לא בשביל לא להוציא את 'הכביסה המלוכלכת' החוצה, אלא כדי להביא מקום לחשבון נפש ולמידה מטעויות, מבלי להתייחס רק לפרטים ה"צהובים" של הפרשה.
אני שמח, וחייב להגיד שגם מופתע, מהסיקור הנרחב בפרשה בעלוני השבת, מי יותר ומי פחות, מי בגלוי ומי שלא בגלוי.
אז נעשה סקירה קצרה של עיקרי הדברים מהעלונים ומה אפשר ללמוד מהם:
ב'שבתון' כתב הרב יובל שרלו על היסוד של כבוד תלמידי חכמים וחובת השמיעה לקולם, והזהיר כי "אנו מחוייבים לנווט בין שני מוקדי רוח - בין המוקד הרוחני הגדול של כבוד תלמידי חכמים, לבין השכל הישר וחוש הביקורת המוסרי והאתי".
בעמוד האחרון של 'קרוב אליך', המוקדש לשו"ת עם הרב יהושע שפירא, נשאלה שאלה: "בעקבות הזעזוע מהרב... איך אפשר לסמוך על רבנים?" בתשובתו אמר הרב כי צריך להסתכל גם על הטוב בסיפור, על רבנים שלא טייחו ולא ברחו, ושעצם העובדה שמעשה כזה מפליא אותנו, אומר שהדבר יוצא דופן. הרב מסיים ואומר ש"צריכים ללמוד שאין אדם חסין ואין אפוטרופוס לעבירה. כולנו צריכים שמירה, וכולנו צריכים לחשוד אם אנו מזהים דברים שאינם תקינים."
למרות שהשבת היה תורו של זבולון אורלב לכתוב את "נקודת המבט" ב'שבת בשבתו', הרב ישראל רוזן כתב אף הוא ("לא אוכל לחשות לנוכח ה'מגה - פיגוע' (כלשון הרב שמואל אליהו, רבה של צפת"). הרב הזהיר שבשנים האחרונות חדרה גם לשורות הציבור הדתי לאומי תופעת "שוטי - מקובלי הכפר", ונתן עצות כיצד לזהות 'רבנים' אלו: "הזיהוי האמין ביותר היא ה...הלכה. אם מדובר בבעלי הלכה מובהקים... התברכו מפיהם! אם מדובר בעמי ארצות בהלכה (וזה מצבם של 'מקובלים' רבים) - סמנו אותם באיקס."
ב'מצב הרוח' התייחסו לנושא חגי הוברמן ועמיעד טאוב. הוברמן כתב בטורו על הדמיון בין פרשת התאבדותו של תנ"צ ברכה ופרשת הרב מהצפון - "בשני המקרים מדובר באסון הנובע מאמונה מופרזת במי שנושא תואר רב, ובפועל מתפקד כ'גורו'". וטאוב הוסיף שפרשה זו הבהירה "כי יש צורך בעידכון צווי איסור הפרסום בעידן הדיגיטלי של הרשתות החברתיות".
מאמר המערכת של 'שביעי' הוקדש גם הוא לנושא החם, ושם האשימו את החינוך הדתי "שצריך לומר בקול - נכשל כישלון חרוץ אל מול פועלו של הרב מהצפון". ב'שביעי' בחרו להפנות שאלות נוקבות כלפי מוסדות הלימוד בהן למדו הקורבנות (כי "הקורבנות עצמן הן האחרונות שצריך לכוון אליהן חיצי אשמה"), ולשאול "איך איננו מצליחים לראות רוע ורשעות איומה כשהם לבושים בבגדים של ראש ישיבה 'מקובל' עטור זקן".
ב'עולם קטן' נעשתה עבודה מעולה כאשר הביאו את דבריו של הרב שמואל אליהו וההתלבטויות שהיו אם לפרסם או לא לפרסם את הפרשה, וההחלטה שהחילול ה' היותר גדול היה לא לפרסם.
בנוסף, שאלות ותשובות עם הרב אורי שרקי על התגברות על היצר, אמונת חכמים בריאה ועל נקודות התיקון הציבוריות שיש לתקן כתוצאה מפרשה כזאת.
אך הדבר המשמעותי ביותר היו הדברים שכתב אברך ותיק מהישיבה של הרב מהצפון. כתב על המשבר, ועל הצמיחה שבאה לאחריו: "הייתה שבירה נוראה, משבר אמון, בלבול, כעס והתפרקות נקודתית, ומיד לאחריהם - צמיחה. ב"ה, תלמידים חזרו ללימוד, כל אחד כפי כוחו, ממשיכים קדימה בעוז ותעצומות." הוא גם תיאר את החיפוש של התקשורת "כך יצא שעמודי החדשות בסוף השבוע האחרון נתמלאו בחדשות שאין להן שום בסיס. הזדעזעתי עד כמה השמועות מעוותות, שלא נדבר על עיתון שהרחיק לכת ודיבר על 'ממזרים' בקהילה; מזעזע כמה לשון הרע, רכילות והוצאת שם רע נשפכו בלי שום פרופורציה וקשר למציאות".
דרך אגב, מי שזוכר את הסיקור של פרשת הרב מוטי אלון בעלוני השבת, יכול להעיד שהסיקור אז היה מצומצם עד כמעט לא קיים. אני לא יודע להצביע על סיבה מדויקת לכך, אך אני רוצה להאמין שפשוט התבגרנו.