כשהתחלתי לכתוב את הטור יצאתי בהצהרה, שנראתה לי נכונה בזמנו, שלא אתעסק בפוליטיקה. אני עדיין מאמין בזה שטור שמבקר ומסקר עלוני שבת צריך להיות חף מפוליטיקה ולהתעסק בתוכן בצורה עניינית. הבעיה היא ששכחתי שיש סיכוי שיהיו בחירות בקדנציה שלי. אמנם לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר, אבל המציאות הכתה בכולנו והכריחה את כל העלונים לפנות חלק גדול מהדפים שלהם לטובת הבחירות (והפרסומות שלהם).
הבעיה העיקרית שלי עם סיקור הבחירות של עלוני השבת, בעיה שקיימת כבר לא מעט זמן והתחזקה מאוד בשבועיים האחרונים, היא ההנחה היהירה משהו שאומרת שקוראי עלוני שבת הרי הם דתיים לאומיים וכל הדתיים הלאומיים ודאי מצביעים לבית היהודי. כל עלון שסיקר את הבחירות לא התייחס למפלגות נוספות חוץ ממנה. אם נוציא מהחשבון את גילוי דעת שהביא טור של יולי אדלשטיין (הליכוד) וראיון במדור 'אחד על אחד' עם מירי רגב (גם כן הליכוד), בכל שאר העלונים הבהיקו כוכבי הבית היהודי, החדשים והישנים. נציין לשבח גם את שביעי שחוץ ממדור אירועי השבוע שלו בכלל לא התייחס לבחירות, דבר שאולי היה מציק לי בכל שבת אחרת אם הוא לא היה אי של שפיות בתוך ים האינפורמציה החוזרת על עצמה של הרצים לפריימריז.
מי שקצת בקיא בהיסטוריה ובהווה של האנשים שבתוך העלונים לא מופתע מכך שהם מציגים את הבית היהודי בעדיפות ניכרת על גבי העלונים שלהם. אביחי בוארון, מו"ל ישראלי, מתמודד על מקום ברשימת הבית היהודי. שאול יהלום, יו"ר מצב הרוח, היה מזכ"ל בתנועת המפד"ל וח"כ מטעם המפד"ל במשך ארבע קדנציות. יוסף רוסו, עורך עולם קטן, כבר הזכיר בעבר את בחירתו בבית היהודי (אולי מחוסר ברירה, אך בכל זאת) ואפשר לראות את זה גם במאמר המערכת שמגונן על בנט. עורך גילוי דעת נבו כץ, אגב, הוא מכר ותיק של משפחת נתניהו ומכאן השוני. שאר העלונים פחות פוליטיים, אולי גם מכיוון שאין להם את חיבה מבית לאחת מהמפלגות.
אז הגדילו לעשות עולם קטן ויצאו כבר מהשבוע עם מוסף בחירות מהודר. אני לא יודע אם זה מוסף שיהיה קבוע מעכשיו ועד הבחירות עצמן, אבל מה שבטוח הוא שזה איתות גדול למפרסמים שאומר: "תקשיבו, יש לנו עכשיו עוד המון שטח פרסום, אז אם אתם חשים צורך לפרסם את המועמד שלכם על עמוד שלם אז לכו על זה". בכל מקרה, אם הם מתכוונים להראות כל שבוע רק ארבעה מתמודדים לפריימריז של הבית היהודי אז ידרשו להם לפחות עוד 40 מוספים כדי להכניס את כולם.
גם מצב הרוח הגדילו את העלון הרגיל לעלון חגיגי של 64 עמודים (ואיכשהו הפרסומת של מכון לב עדיין נמצאת מאחורה), ויאמר לזכותם שהעמודים הראשונים לא מדברים על פוליטיקה מגזרית משמימה. חבל שבמדור החדש שמוקדש לבחירות "אל המאה ו(הכנסת ה) עשרים" דובר, שוב, רק על הבית היהודי. כמו שאמרתי, גילוי דעת הוא היחיד שבוחר לצודד בליכוד, דבר שניתן לשים אליו גם במאמר העורך ("הרבה דברים אפשר להגיד על ראש הממשלה בנימין נתניהו [...] אך במהלך שלו לפיזור הכנסת הוא גילה אומץ, והראה דבר שטרם נראה בפוליטיקה הישראלית מאז קום המדינה.") וגם בטור המיוחד שניתן ליולי אדלשטיין, יו"ר הכנסת מטעם הליכוד ובראיון המלטף של מירי רגב.
עוד משהו קטן לסיום. מתחילים לבצבץ ניצני פוליטיקה במדורי השו"ת השונים, דבר שנראה לי הזוי לחלוטין. שאלות כמו "האם זה טוב שהחרדים יהיו בקואליציה?" ודומותיה נראות לי לא קשורות בכלל לעולם התורה. רבנים צריך להישאל בשאלות הלכתיות גרידא, אולי לבקש קצת הכוונה בחיים, אבל איך רב יכול לדעת האם הימצאות חרדים בקואליציה זה דבר טוב או לא. ומדוע הוא צריך לדעת? הוא רב - לא פוליטיקאי. הבעיה היא גם שהרבנים עונים לזה כאילו הם באמת מבינים בזה משהו ויוצאת להם תשובה של מדריך בבני עקיבא כמו "זה יכניס טהרה במפעל הלאומי ויכניס לאומיות בעולם החרדי, ותהיה ברכה לשניהם, ויהיו לאחד". ברור שהציונות הדתית והחרדים יהיו לאחד. ביחד עם מפלגת החדי קרן והפיות.