מרבים אהבה ואמונה
סערת טשטוש תמונתה של רות פוגל הי"ד בעלון "באהבה ובאמונה" מגיעה לסיום. אנשי "מכון מאיר" פרסמו בעמוד הראשי של העלון (ממש באותו גודל, ובאותו עמוד בו פורסמה התמונה המטושטשת) התנצלות על "הפרסום הלא-ראוי", כלשונם, של התמונה. אנשי המכון לא הסתפקו בהדפסת ההתנצלות רק בעלון שלהם, ופרסמו את המודעה גם ב"עולם קטן", "צהר לשבת" ועוד עלונים. בלי קשר (ואולי דווקא עם?), הפינה "הדרה או האדרה" העוסקת מדי שבת בשבתו בענייני מעמד האישה ביהדות, לא התפרסמה השבת. הרב יהודה בן ישי, אביה של רות המלמד במכון שנים רבות, כתב השבת בעלון על חשיבות האחווה, מה שאפשר לפרש כאות פיוס עם אנשי העלון.
יישר כח גדול לאנשי "מכון מאיר", שהשכילו להתנצל בפני משפחת פוגל ובפני הקוראים, להודות בטעותם ולהמשיך הלאה בעבודתם החשובה. הלוואי וכולנו נלמד מהם את התכונה הזו.
לאן נעלמו המנתחלים?
מועצת יש"ע משנה כיוון - בניסיון להפריך את הסטריאוטיפ של המתנחל המשיחי עם העוזי והדובון, התחילו אנשי המועצה בשנים האחרונות למתג את תושבי יהודה ושומרון כישראלים נורמטיביים לכל דבר, ממש כמו בגבעתיים או בחיפה. פרויקט שלטי-החוצות שנשא את הסיסמה "יהודה ושומרון - הסיפור של כל יהודי" היה מיריות הפתיחה למיתוג המחודש הזה, כשאחריו הגיעו אותם סרטונים חצי-מצוירים על חשיבותם של השטחים בכיכובו של גולן אזולאי, הכוכב המסתרג העולה. גם ספרה של קרני אלדד "יש"ע זה פאן", הכותב בפירוט על כל המסעדות, האטרקציות והצימרים שיש לשטחי יו"ש להציע לישראלי הממוצע, תורם למאמץ. הרוח הכללית הזו נשבה גם בעלון של מועצת יש"ע - "יש"ע שלנו", שמכוון יותר לבאי בתי-הכנסת ופחות לציבור הרחב. בפינה "המתנחלים" שהתפרסמה בעלון מדי שבוע התראיין כל פעם אדם עם אופי "ישראלי", שבמקרה גם גר ביהודה או בשומרון. הפינה, שפרסמה ראיונות עם מוזיקאים, נגרים, בעלי יקבים או עורכי-דין, הציגה את הצד היפה והאנושי של ההתיישבות והייתה מהחביבות על המערכת.
והנה, ללא התראה מראש ובלי סיבה נראית לעין, הפינה הפסיקה להתפרסם. המדור מיצר על גניזתה של הפינה ומייחל ליום שבו היא תשוב לעטר את "יש"ע שלנו".
השקדייה פורחת
ראש-השנה לאילנות, יום חגם של מייבאי הפירות היבשים מטורקיה וחניכי תנועות הנוער שיזכו לטעת עץ בארץ-ישראל, הולך ומתקרב. בעלון של תנועת "תורה אחרי צבא" החליטו לפנק את הקוראים ולצרף לעלון נספח עם דברי-תורה קצרים וקולעים על שבעת המינים, ללימוד משותף בסדר ט"ו בשבט הקרוב למקום מגורם. שאר העלונים בחרו כנראה לשמור את העיסוק בחג הציוני המחודש לשבת הבאה, פריבילגיה שנמנעה מ"תורה אחרי צבא" בגלל העובדה שהם מפיצים את העלון החודשי שלהם באזור תחילת החודש.
המדור מקווה כי עורכי העלונים יוותרו על כתיבה בנאלית על קדושת ארץ-ישראל, הלכות קדימות בשבעת המינים או מאמרים עם הכותרת המאוד-מקורית "כי האדם עץ השדה", ויאתגרו את הקוראים בנושאים חדשים ומעניינים הקשורים במועד.
עבודה שחורה
קולות המחאה נגד אפליית היהודים יוצאי אתיופיה השאירו את חותמם על עלוני השבת. עדיאל בר-שלום מההנהלה הארצית של תנועת בני-עקיבא כתב מחוויותיו במסע שערך באתיופיה בחודש שעבר ב"עולם קטן". ב"סיפורי ארץ ישראל" שבעלון "יש"ע שלנו" התפרסם סיפורו של אדיסו, יהודי אתיופי שהתגייס למוסד וישמש כמתווך בין מדינת ישראל ובין היהודים שנשארו באתיופיה. גם ד"ר מיכאל אבולעפיה, שהפינה שלו ב"באהבה ובאמונה" בדרך-כלל חפה נטולה עיסוק בענייני השעה, בחר להתייחס לעדה האתיופית וכתב על דרכי התמודדות עם גזענות כלפי יהודי העדה. הגדיל לעשות עמית שולמן, עורך "בראש יהודי", שראיין את הרב מברהטו סולומון, שמשמש כרב להכשרת רבנים יוצאי אתיופיה, ושוחח איתו על עלייה, אפליה והשתלבות בחברה הישראלית. שאפו.
תמונת שער
בחירה משונה של "מצב הרוח" - על שער הגיליון האחרון נמתחה תמונה של מנהלי ישיבות בני-עקיבא על רקע קברי הסנהדרין, עם הפנייה לידיעה בנושא בתוך העלון. חיפוש ממושך לאורכו ולרוחבו של העלון לא העלה דבר, ורק בהסתכלות מעמיקה הצלחנו לאתר את כתבת השער המדוברת, שהייתה בעצם ידיעה קטנה בגודל של פחות מרבע עמוד. בימים כתיקונם, כידוע, כתבת שער תופסת לפחות שניים-שלושה עמודי צבע. נשאלת השאלה: למה בחר עורך העלון חגי הוברמן לעטר את השער בתמונה הקשורה לכתבה כל-כך מינורית? לנוחיות הקוראים, בפעם הבאה מתבקשים בעלון לפחות להדגיש את כתבת-השער עם מדגש זרחני צהוב, או לכל הפחות לצרף זכוכית מגדלת.
המערכה על המגזר
לקרב המיוחצ"ן של פוליטיקאים-שאינם-מהמגזר על קולותיהם של בני הציונות הדתית, שעד עתה ניטש בעיקר בין שר החינוך גדעון סער ושר התחבורה ישראל כ"ץ, הצטרף מתמודד חדש - חבר-הכנסת הרב חיים אמסלם (במקור מש"ס). נריה רוזנברג, עורך "מעייני הישועה", ראיין את חה"כ אמסלם ושאל גם את השאלות הקשות - על היחסים עם חברי הסיעה ממנה נבעט ("קונקרטיים - לא הרבה מעבר"), על הרגשות אחרי שהרב עובדיה התבטא נגדו בחריפות ("תחושה קשה מאוד, אבל אני יודע שהוליכו אותו שולל"), על ההתנהלות בתוך ש"ס ("ההנהגה משועבדת לעולם הליטאי") וגם על הרשימה שאיתה ירוץ לכנסת הבאה ("יש הרבה שמות, מכל המגזרים"). טוב לראות שגם בעלוני השבת עוד נשארה קצת עיתונות לתפארת.
עלונים נגד דיבורים?
אחד הטיעונים המרכזיים בגנות עלוני השבת השונים מתמקד בעובדה שרבים וטובים בוחרים לקרוא את העלונים דווקא בזמן התפילה. יש גבאים הבוחרים לחלק את העלונים רק לאחר התפילה, אבל ברוב בתי הכנסת פשוט חורקים שיניים ומשלימים עם התופעה. לפחות כשקוראים עלונים בזמן התפילה לא מדברים, אומרים רבים, ומוצאים בעובדה זו נחמה פורתא.
בשבת האחרונה התארחתי ביישוב קטן וחביב על גבול מצרים. ללוח המודעות של בית-הכנסת הוצמד פתק קטן בכתב-יד רהוט, שבו נכתב שהחל מהשבת העלונים לא יחולקו בבית-הכנסת, ומי שבאמת רוצה יוכל למצוא אותם במזכירות הישוב. מעולם לא מצאנו בשו"ת סלולארי כי מחסור בעלונים הוא תירוץ לדיבורים בתפילה, ואכן - השקט נשמר אפילו בלי עלוני הכרומו. גם עבדכם הנאמן מקפיד שלא לעלעל בעלונים בשטח המוקדש לעבודת הבורא, ומעדיף אותם על הספה אחרי הצ'ולנט. עונג שבת.
גם אתם נשכתם נחש השבוע? גם אתם הפצתם שמועות חסרות-בסיס על שלג בירושלים? גם אתם מצטרפים לגינוי האופנתי נגד חוק טל? שתפו אותנו: mealel@kipa.co.il