מהדורות החדשות לא חדלו מלהשמיע בקורת על הקוד האתי שכתב פרופ' אסא כשר לבקשתו של שר החינוך נפתלי בנט.
הקוד עוסק בהתנהלות ראויה בתחומי חפיפה בין פעילות אקדמית לפעילות פוליטית. קול הסערה נגד הקוד שפורסם גרם לי להניח לזמן מה את עיסוקי האחרים ולהתיישב לקרוא בעיון את הקוד המלא.
אוהבים אוכל טוב? הצטרפו עכשיו לקבוצת הוואטסאפ שלנו
כמה הארות באל"ף:
רבות מההוראות של הקוד אמורות להיות טריוויאליות ומיותרות בעולם מתוקן. הוראות כגון: הקפדה על כבוד האדם של הסטודנטים ואפשרות להשמיע דעות מנוגדות לעמדת המרצה והימנעות מ"השתקת סטודנטים על בסיס דעותיהם האישיות" (עמוד 10 לקוד) אמורות להיות ברורות מאליהן. לכאורה אף מיותר לציין שהערכת עבודות אקדמיות תעשה על בסיס שיקולים מקצועיים בלבד ועוד על זו הדרך.
אך זהו, שלא. אנחנו עדיין לא בעולם מתוקן. גם לא ב"מגדל השן" האקדמי. פעמים רבות השיח הוא אחיד ולא מאפשר השמעה של מגוון דעות. יתר על כן, בחסות "חופש אקדמי" מובעות דעות קיצוניות המסכנות את הדמוקרטיה ואת קיומה של המדינה היהודית. מעבר לים, אנחנו אף עדים לתופעות של החרמת ישראל בזירות אקדמיות, ואין צורך להכביר מילים עד כמה הדבר פסול.
נדמה שמילות הקסם "חופש אקדמי" נועדו לטשטש כל שקיפות ו/או ענייניות. אסור שזה יקרה במחוזותינו ויפה עשה שר החינוך בהרימו את הכפפה, גם אם ההוראות הן בעיקר דקלרטיביות.
יחד עם זאת, יש להיזהר מפני התערבות יתר. חופש הביטוי פועל לכל הכיוונים וחיוני לשיח פתוח ולקידום רעיונות באופן חופשי. לכן הייתי נמנעת מלאפשר למוסד אקדמי להחליט לפי תקנוניו "לאסור כל פעילות פוליטית של סטודנטים וארגונים שלהם בקמפוס שלו, כשם שהוא רשאי לעודד פעילות כזו". אני חוששת שמחר ישתמשו בזה רק כלפי צד אחד של המתרס.
גם לא הייתי רוצה ליצור מרחב סטרילי בו לא יזכירו הטיה פוליטית בשיעורים וייצמדו לסילסבוס בלבד. בעיני פעילות פוליטית והבעת דעה, באופן ענייני ומדוד המכבד דעות נגדיות, זה חלק מהזכויות האזרחיות של כל אזרח, כולל מי שבאקדמיה. הדבר אף תורם לחינוך הסטודנטים לאזרחות פעילה.
הקוד אוסר סטייה מהסיליבוס לשם "הטפה או לשם פעילות פוליטית". נשמע טוב. אך מה ייחשב "הטפה" ומה היא השמעת דעה לגיטימית? בשם חופש ביטוי הייתי מעדנת את הניסוח או אף מוותרת על הוראה מסוג זה.
בדומה, אינני מוצאת הצדקה להוראה לפיה קבלה לתכנית המותנית בראיון אישי תחייב פרסום מראש של אמות המידה הרלבנטיות לקבלה. זו נקודה בה הייתי מעדיפה להשאיר שיקול דעת למראיינים שלא תמיד ניתן לכמתו לכדי קריטריונים ידועים מראש. הדרישה חיובית אך ורק אם ייקבע שהרשימה של הקריטריונים איננה סגורה ושיש מקום לשיקול דעת הועדה המראיינת.
עוד נקודה המודגשת בקוד היא שיש לפרוס בפני הלומד מגוון של תפיסות , תיאוריות וזרמים בתחום הידע הנדון. זו הנחיה חשובה לאור העובדה שכיום השיח האקדמי בתחומים שונים המתיימרים להציג ניטראליות מחקרית הוא אחיד ולא מאפשר השמעה של תיאוריות סותרות.
לסיכום, טוב לו לקוד שבא לעולם. אך רצוי להכניס בו שינויים קלים לטובת חופש הביטוי של כולנו.
הכותבת היא דיקנית במכללת אורות ישראל, מרצה למשפטים וליהדות. חברת מזכירות הבית היהודי