אני מתנצל מראש שאני טורד את הרב בשאלות כבדות שכאלו.
בכלל האוכלוסיה מדברים אנשי המדע על 5-10 אחוז של בעלי נטיות מיניות הפוכות, ויתכן שאצל דתיים התופעה רווחת יותר כתוצאה משמירת גדרי הצניעות בין המינים, אך על כך קשה להתחייב. ישנו ארגון בשם עצת-נפש הפועל לשינוי הנטיה, אולם שיטת השינוי הינה על פי דעת פסיכולוג אמריקאי אחד. ניסיונות שהיו לי לברר כיצד בדיוק והאם השיטה פועלת עלו בתוהו. לא הצלחתי להבין לפשרה, וכלל לא ברור איזה מין שינוי חל במטופלים. למעשה, כשלונה של עצת-נפש, למרות הרצון הטוב והכנה לסייע, הוא בעובדה שמערבבים הלכה ואמונה יחדיו, מתייחסים לנטיה כאל סטיה ומחלה, ושהפתרון המוצע אינו מדעי טהור או תורני.
קשה לי לקבל את האמירה שהמדובר בסטיה. המדע המודרני מכיר כבר שלושים שנה שהמדובר בנטיה. לומר שמדובר בדבר שאינו טבעי לאדם גם כן לא נכון, משום שכעשרה אחוז מבעלי החיים מקיימים יחסים חד מיניים. אמנם קיים הבדל שלאדם יש בחירה, אך ההשוואה לבע"ח רק נועדה לחלוק על הטענה שזה בלתי טבעי. יש שרצו לומר שהומוסקסואליות אצל בע"ח נובעת מטעות בזיהוי, אך המדע כבר הפריך זאת. הביטוי בו נוקט הרב באורות הקודש ג, רצז "המקולקלים בראשית יצירתם" קשה לי. האם גם עיוור, חרש או אדם אחר עם נטיה חריגה שאינה "כמו כולם" היה מכונה "מקולקל"? הביטוי נשמע מעליב. האם אני למד נכון כשאני מפרש את הביטוי "בראשית יצירתם" כקביעת עובדה שהנטיה נובעת לאו דווקא ממניעים חברתיים פסיכולוגים, אלא ישנם אנשים שאצלם הנטיה מולדת? אם כן, מדוע הקב"ה ברא אותם עם נטיה שכזו? הטענה כאילו מדובר בניסיון תיתכן בהחלט רק אם נבוא ונאמר שהמדובר בניסיון הדאורייתא של משכב זכור כמכחול בשפופרת דווקא, ולא לכל המגע המיני שאסור מדרבנן. אני יכול להבין דרישה מאדם להתגבר על יצרו כאשר זה פוגע באחרים, אך כאן, ביחסים אינטימיים בין איש לאיש אין פגיעה שכזו, כי: א. הדבר נעשה בהסכמת שני הצדדים, ב. אמנם קיימת מצוות פרו ורבו, אך אין חשש שהטרוסקסואל ישנה נטייתו אם יתוודע להומוסקסואלים ואז העולם לא יתרבה. יצר המין לא נשחט, משום שמדובר ביצר קיומי לעולם. אם היצר קיומי לעולם על אחת כמה וכמה שיהיה קיומי לאדם כפרט. לומר לאדם לקום בבוקר אחד ולדעת שכל חייו יצטרך לחיות ללא אפשרות למימוש יצר זה הינה בבחינת גזירה שלא יוכל לעמוד בה. הבחירה ביחסים הטרוסקסואליים יתכן שהי