ממשלת אחדות לאומית

לאחרונה דיברת בשבח ממשלת אחדות. למה בעצם?
כי אחדות היא דבר טוב. אנחנו מאוחדים ופועלים יחד, ולא מכלים את האנרגיה שלנו באש של מחלוקת, אלא אדרבה, מאגדים את כל הכוחות שלנו יחד. זה פשוט.

אפשר לנהל מדינה כאשר כל אחד מושך את החבל לכיוון שלו?
זה בדיוק מה שנקרא אחדות. אחדות אינה אחדות בין דומים. דומים אינם צריכים אחדות. אחדות תמיד תהיה בין שונים. אף על פי ששונים, אפשר וחייבים לעבוד באחדות. זה כל העניין.

יכול להיות שהפער בין ההשקפות עמוק מתמיד מכדי שאפשר יהיה לגשר עליו?
לא, הפער אינו עמוק מתמיד, כי המשותף הוא לאין ערוך גדול יותר מהמפריד. המשותף הוא שאנחנו עם ישראל. נכון, יש גם דברים מפרידים, וצריך ללמוד לחיות יחד בדברים המפרידים.

גם אלו הפועלים לאחדות בעם אינם רואים בהכרח את ממשלת האחדות כמקדמת מטרה זו. צריך אחדות בעם, אבל מי אמר שהדבר צריך להיעשות דווקא על ידי ממשלת אחדות?
צריך אחדות בכל המערכות. באופן תיאורטי צריך מלך. מלך אחד, שאוהב את כולם, דואג לכולם ומטפל בכולם. זה האידיאל. כמובן, כרגע מלך אינו עומד על הפרק, ואנו אומרים אחדות-לאומית, שזה מתקרב הכי הרבה להנהגה משותפת. להנהגה משותפת יש יותר כח להתגבר על הקשיים. האויבים שלנו אינם אנחנו. האויבים שלנו הם אלו הרוצחים.

מה עדיף למפלגת העבודה, לשקם עצמה מבחוץ או להצטרף לממשלת אחדות?
אני לא יודע. הם לא שאלו אותי. באופן כללי, צריך שניהם. גם צריך לשקם וגם ממשלת אחדות. זה לא סותר. צריך גם וגם.

אחדות שכזו עלולה לעלות במחיר פילוג במפלגת העבודה והתפצלותה לשניים
אני לא נכנס לפרטים. באופן כללי, צריך לחתור עד כמה שאפשר לאחדות. אחדות היא דבר המצריך עמל, עבודה וטורח. ומצליחים בעזרת השם.

עבור אחדות שכזו עלולה ישראל לשלם מחיר כבד. אינך חושש שלשרון יהיה יותר גב לפנות התנחלויות, למשל?
לא, החשבון הפוך. לא על האחדות משלמים מחיר. את המחיר משלמים על הפירוד. לפירוד יש מחיר כבד מאוד, לא לאחדות.

איזה מחיר?
שאנו מכלים את כל האנרגיה שלנו במחלוקות פנימיות. במקום לעבוד ולבנות רבים ותוקעים טריז אחד בגלגלי עגלת השני. זה המחיר הכבד שמשלמים. המצב הבריא הנורמלי הוא אחדות.

איך אתה תופס את ממשלת האחדות, כאמצעי או כמטרה?
גם אמצעי וגם מטרה.

הכיצד?
הרבה דברים הם גם אמצעי וגם מטרה. לאחדות יש ערך עצמי של אחדות ואהבת ישראל, וגם אמצעי, שבזכות אחדות זו אפשר לקדם עניינים.