"והחליף את משכורתי עשרת מונים" – יעקב אבינו ע"ה מתלונן, ובצדק, על הדרך הנבזית בה נהג עימו לבן. לבן נהג כמנהג המעסיקים הרעים, אשר כל תשומת לבם נתונה לשאלת רווחיהם, והעובד אינו אלא כלי שרת להשגת רווח זה. בשעה שמשכורתו אינה תואמת את האינטרס של המעביד הרי הם משנים אותה, ללא התחשבות בהגינות, בצדק ובמוסר. על אף העובדה שיעקב אבינו היה מסור לעבודתו בבית לבן, ושילם מחיר אישי קשה בחורף ובקיץ על נאמנות זו, פגע בו לבן, ולא העניק לו שכר הוגן ותנאי עבודה סבירים. ממעשה אבות אנו למדים כי היחס לעובד נחלק לשני תחומים עיקריים: תחום אחד עליו צוונו במפורש בתורה הוא איסור הלנת שכר וכבישת שכר שכיר, ועוד מצוות שונות כמו הרשות לפועל העובד בכרם לאכול (בתנאים מסוימים). תחום שני השייך לתחום הישרות הטבעית, אשר מאי-שמירתה נפגע יעקב אבינו. העובדה כי יעקב מתלונן על כך מלמדת שמדובר בצדק טבעי ויסודי שאין אדם שיכול להתכחש לו.
חדירת השיטה הקפיטליסטית לחברה הישראלית מעמידה אותנו פעמים אין ספור בפני מעבידים אשר אינם נוהגים בהגינות כלפי עובדיהם. דרך משל, מקוממת מאוד הייתה הידיעה כי ישנם מעבידים שאינם מתירים לקופאיות לשבת לאורך שעות עבודתן, בשל העובדה כי ההספק גדול יותר בשעה שעומדים. נראה כי בכך מעבידים אלה עוברים הן על הצווי הפורמלי של "לא תרדה באחיך בפרך", והן על הציווי הכללי של ספר הישר הוא ספר בראשית – זו אינה התנהגות ישרה והוגנת כלפי עובדים. מדובר בדוגמה אחת מני רבות על ניצול, עושק, העבדה בפרך, אי-מתן ימי מנוחה כראוי (שחילול השבת רק מעצים מציאות זו, ומפתח בתוכנו עם של עבדים) ועוד ועוד.
וזאת למודעי, רשתות שיווק אלה אינן כשרות, והקונה בהן אינו נוהג על פי ההלכה, גם אם מאן דהו העניק להם תעודת כשרות! שתי סיבות יש לקביעה זו. ראשונה בהן נובעת מהעובדה שהוא נהנה מעבירה חמורה – התור ליד הקופה אמנם מתקצר והעובדות מספיקות יותר, אך כיוון שהדבר נעשה באיסור ובחוסר הוגנות אסור ליטול חלק בכך. למעלה מכך, התורה מצווה "לא תעמוד על דם רעך", והמשך קניה במקום זה היא עמידה על הדם. מדובר בשותפות לדבר עבירה של מי שיש בידו למנוע את העבירה, על ידי העובדה שהוא לא יקנה ברשת כזו. סיבה שניה נוגעת לכשרות ממש. במקום בו מתברר כי אדם שבוי בניסיון המתמיד להגדיל את רווחיו, והוא אינו בוחל בהתנהגות לא אנושית כדי לעשות זאת, אובדת לו חזקת הכשרות, בשל העובדה שלא ניתן לערוב לכך שיצר כספי לא יעבירנו על דיני הכשרות ועל הנאמנות כלפי הקונים.
חלק בלתי נפרד מאופייה היהודי של מדינת ישראל נעוץ בעיצוב חיי המסחר לאור התורה ועקרונותיה, והמשך קיומן של רשתות אלה, כמו גם של קניה בהן, הוא כתם חמור על זהותנו היהודית. אמת הדבר שלעיתים העיסוק בנושאים חברתיים מהווה עלה תאנה לכסות את ערוות אלה שנדדו מהעיסוק בנושאים הלאומיים הכלליים ומהדביקות בארץ ובעם, וכדי להיראות טוב בעיני הציבור רוממות העיסוק בנושאים חברתיים בפיהם אך חרב פיפיות בידם. דווקא משום כך מוטל על נאמני התורה העם והארץ לא רק להרים קולם ברמה, כי אם לפעול בפועל בשני המישורים – הן במישור הצדק החברתי עליו דיברו הנביאים חזור ודבר, ואף לימדונו כי אחת הסיבות לאובדנה של הארץ וחורבנה היא ההתנהגות שלא בצדק ולא בהגינות, והן במישור הנושאים הלאומיים הכלליים. הצירוף של שני נושאים אלה ילמד שאין האחד בא על חשבון השני, ואנו נהיה חברה יהודית יותר כשחיי המסחר יתנהלו באופן הראוי על פי ההלכה ועל פי מוסר הקודש של הנביאים.