שאלה:
המצב הביטחוני כל כך קשה, אנו מרגישים חסרי אונים ושקועים בחושך עמוק.
תשובה:
אנו נמצאים באור גדול. הגלות היא חושך גדול, אלא שבחסדי ד' היו בה גם נקודות של אור. הגאולה היא אור גדול, אלא יש בה גם נקודות של מחשכים, קשיים וניסיונות. יש לראות את הכל. "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע"- כך כתוב בישעיהו הנביא (מה), אך בתפילה אנו אומרים: "עושה שלום ובורא את הכל". כאשר מסתכלים על "הכל", גם הרע נראה אחרת.
אנו נלחמים עתה על ארצנו. המלחמה לובשת צורה ופושטת צורה. יש שחושבים שמלחמותינו הן רק על הביטחון. מעשה ברמטכ"ל שהתבטא באופן נחרץ: "יש לשמור על יהודה ושומרון כדי להגן על ארץ ישראל". כתב לו רבנו הרב צבי יהודה קוק ביטוי חריף: "יש לשמור על יהודה ושומרון, לא כדי להגן על שאר ארץ ישראל, אלא מפני שהם בעצמם ארץ ישראל". שאלו התלמידים: "אבל העם מבין יותר עניני ביטחון?" השיב: "העם צמא לשמוע דברים גדולים!" שוב שאלו: "העם אינו בדרגה זו של אמונה"? ענה רבינו: "כאשר משה רבנו טען: לא יאמינו- הוא ננזף על ידי ריבונו של עולם".
מלחמותינו מאז הקמת המדינה, אינם מלחמות על סכסוך קרקע, אלא מלחמה של עצם קיומו של עם ישראל, על עצם תעודתו של עם ישראל בעולם, על עצם קיומו של עולם. כותב הנצי"ב מוולוז'ין: "ישראל, אי אפשר שיתקיים שמם ותעודתם בעולם, אלא בחוזק יד ללחום עם המון עמים רבים החפצים להעבירם מתעודתם"(העמק דבר שמות יג ב).
רבנו הרב צבי יהודה היה אומר: "כמה שהשואה הייתה נוראה ואיומה, המלחמה העכשווית על ארץ ישראל היא היא המלחמה בהא הידיעה על גורלו של עולם".
ואנו ננצח, רבונו של עולם ינצח, ואנו באים "לעזרת ד' כגיבורים", כדיברי דבורה הנביאה בשירתה (שופטים ה כג).
נכון, יש קשיים. רב אמר: "ייתי ולא איחמיניה מיניה", יבוא המשיח, ולא אראנו. השיב רב יוסף: "ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה", יבוא ואזכה שאשב בצל גללי חמורו (סנהדרין צח ב). אם יש משיח, יש חמור של משיח יש גללים ויש צל. אך בל נשכח שאם יש צל, סימן שיש אור.
לכן, בן אדם, התרומם מעל ענני החושך, והבט נכוחה אל האור. המשיח הוא מסכן הרוכב על חמור, אך הוא גם יושב גבוה. כותב מרן הרב קוק: "תחת העוני הנורא, עושר עליון גנוז וחי, קודשא בריך הוא וחד מסכנא יושבים בהיכל קן ציפור. וטהורי לב... הם דרים בהאי מגדלא ומסתכלים הם במפלאות תמים דעים מאור ישועתו" (אורות, ישראל ותחיתו יד). המקור לביטוי "האי מגדלא" הוא בספר הזוהר (זוהר הקדמה ו א).
אם מסתכלים על הדברים בקטנות ותולים אותם בכל מיני סיבות מדיניות חולפות,- נחנקים. "הירידה למעמקי הסיבות של כל מוחין דקטנות הם הם ייסורי חנק לרוחא דמלכא משיחא דבגלותא בתראה בסיפיה, המתקן את הצעדים האחרונים, אשר חרפו אויבך ד', אשר חרפו עקבות משיחך... ייסורי חנק הם הם הייסורים האחרונים של ירידת האור למעמקים לחשוף סיבות קטנות וקלות, לנעוץ תקוות במרחקים ומאורעות זמניות, בנטיות לב של מושלים, ובמהלכים של השתדלויות פוליטיות, לעורר גם קטני רוח, שאין להם כי אם מטרות קרובות מגושמות ומצומצמות, והקטנות מחוללות את החוצפא, וחבל המחנק אחוז על הצוואר, מונע את הדיבור וסותם את האוויר" (אורות שם).
"רק רוח ד' אשר על עמו, אור התורה הפנימית יופיע להשיב רוחא דמשיחא ומתוך האפלה יבא אור גדול" (שם).
"ומגדל עוז שם ד', בו ירוץ צדיק ונשגב" (משלי יח י).