בשנתיים האחרונות, שבוע פוליטי בישראל מרגיש כמו חודשיים. אמנם זה מרגיש כמו חודשיים אבל מיצג ההסברה של עשרות נציגי היישובים הצעירים מול משרד ראש הממשלה, בו דרשו מחברי הממשלה חיים נורמליים, התקיים ממש ביום ראשון שעבר. למרות שחלף כבר שבוע ראוי להתעכב על מה שקרה במפלגת כחול לבן ועל הכישלון של ראשי ההתיישבות ומועצת יש"ע.
זה התחיל בהצהרה של השרה עומר ינקלביץ: "שר הביטחון וראש הממשלה החליפי בני גנץ תומך ונותן גיבוי מלא לשר ביטון במהלך ההסדרה של ההתיישבות הצעירה". השרה הצהירה והמפלגה געשה מזעם. "את לא מייצגת אותנו", תקפה את ינקלביץ' ח"כ מיקי חיימוביץ' בישיבת הסיעה שהתקיימה ביוש שני. ח"כ אסף זמיר אמר לינקלביץ': "לא זכור לי דיון שבו סיכמנו שמכשירים מאחזים לא חוקיים", והוסיף, "את ימנית קיצונית". בראיון לאפי טריגר, אמר השר חילי טרופר: "מאחזים בלתי חוקיים לא רלוונטיים כרגע". על עמדת סיעת כחול לבן דיבר ח"כ איתן גינזבורג אצל קלמן וליברמן: "מה שניתן להסדיר בצורה חוקית - נסדיר. לגביי ההתיישבות הצעירה - מאחזים בלתי חוקיים, אנחנו מתנגדים".
ומה גנץ חושב? בישיבת הסיעה אמר: "אנחנו לא נגד ההסדרה. אנחנו בעד הסדרה היכן שניתן באופן חוקי באדמות מדינה. נסדיר את היישובים שניתן להסדיר באופן חוקי, שנבנו בתום לב על אדמות מדינה".
בואו נעשה רגע סדר. מהי אותה התיישבות צעירה?
התיישבות צעירה, יש המכנים אותה לא אחת "מאחזים לא חוקיים", אך מדובר ביותר מ-70 יישובים או שכונות ליישובים קיימים, שנבנו סביב השנים 1998-2000. כול היישובים קמו בצורה חוקית ובתמיכה של הממשלה או זרועותיה. ביישובים הללו, ביהודה, שומרון ובקעת הירדן, מתגוררים כ-20,000 תושבים הסובלים ממצוקת תשתיות; החשמל קופץ, המים לא מספיקים, הכבישים אינם ראויים ומרכיבי הביטחון לקויים.
רובם המוחלט של היישובים קם על אדמות מדינה, אדמות שלא פגשו בני אדם עשרות ומאות בשנים. היישובים שהוקמו בתום לב על אדמות פרטיות כבר פונו (עמונה, מגרון ועוד) או בתהליכי פינוי כאלה ואחרים בבג"ץ (מצפה כרמים). דינם אגב, היה שונה אם היו מוקמים כך בתוך הקו הירוק.
עו"ד טליה ששוןצילום: Gili Yaari/Flash90
כך נכתב בחוות הדעת על המאחזים, שנערכה על ידי עו"ד טליה ששון בשנת 2005 עבור ראש הממשלה המנוח, אראל שרון: "מאחז בלתי מורשה הוא, יישוב שאחד התנאים שמופיעים במסמך (או יותר) אינו מתקיים לגביו. וזאת יש להדגיש - מאחז בלתי מורשה אין פירושו שמדובר במאחז "חצי חוקי". בלתי מורשה הוא בלתי חוקי. כוונת הדברים היא, שאם המאחז היה מורשה - לפי הפרמטרים שהצגתי לעיל, הוא היה חוקי. בהעדר הרשאה מהסוגים שנמנו לעיל - הוא אינו חוקי". אגב, ארבע שנים מאוחר יותר, ב-2009, שובצה ששון במקום הרביעי ברשימת מרצ אך לא נבחרה לכנסת.
אם נבחן רגע את המצב בהתיישבות הצעירה אל מול ישובים בתוך הקו הירוק השגוי, נמצא לא מעט יישובים שקמו באותה מתכונת אך מעולם לא כונו כמאחזים לא חוקיים. במועצת יש"ע ערכו בעבר מדגם ומצאו לא מעט יישובים שהוקמו על ידי המדינה, שלא כחוק, והיו במשך שנים רבות מה שטליה ששון מכנה, מאחזים לא חוקיים. חלקם אושרו לאחר 5-10 שנים ואפילו לאחר 20-30 שנה, יש כאלה שאושרו רק אחרי 50 שנה.
חוות הדעת של ששון לא אומצה בשום שלב על ידי ממשלת ישראל אך למפעל ההתיישבות היא גרמה לנזק עצום. חוות הדעת לא אושרה אך שרים בממשלת ישראל מתייחסים לישובים שבנתה המדינה, גם אם לא כל האישורים ניתנו בשל סיבות טכניות - כאל מאחזים לא חוקיים. חוות הדעת לא אושרה אבל הציבור בישראל, בדגש על שרים וחברי כנסתז, מציגים בורות קשה בכל הקשור להתיישבות הצעירה. כל אלה מלמדים על דבר אחד: מועצת יש"ע, המתיישבים וההתיישבות הצעירה בפרט, כשלו בלהתנחל בלבבות.
עשהאל, הר חברוןצילום: אלעד הומינר