מרן הרב קוק, הגדול הגיבור הענק, עלה למרומים, אך רוחו ממשיכה לנשוב בתוכנו, בתוך העם הקם לתחיה. הוא הוגדר על ידי רבנו הרב צבי יהודה, לא רק כגדול הדור, אלא "כגדול הדורות", "מורה הדורות", דורות התחיה הלאומית (לנתיבות ישראל א).
הוא הוא הבונה את נשמת התחיה, ואחד ממפעליו החשובים, ואולי המפעל המרכזי, הוא ייסוד הרבנות הראשית לישראל, בו כל כך טרח ועמל. זאת הנשמה הפנימית למדינה, מוח הקודש לאומה, השיבה שופטינו כבראשונה, גרעין הסנהדרין.
וכאן אנו עומדים לומר דברים פשוטים, דברים מובנים מאליהם לכל אדם ישר עם קצת שכל וקצת ענווה, אך כמו שאומר הרמב"ם במורה נבוכים, לפעמים יש להקדיש זמן יקר כדי להזכיר את הפשוט.
כי, כבר מאז, גם בעניין הרבנות הראשית לישראל, הותקף מרן הרב קוק, מבית ומחוץ, על ידי רחוקי תורה וגם על ידי קרובי תורה קנאים, שלא הבינו שצריך דבר אחד לדור, כהגדרתו של מרן הרב קוק: "כח רבני מרכזי הנותן נשמה לכל הכוחות העובדים אשר ביהדות" (ס' המזרחי רפ"ט).
כמו שצריך מלך אחד והנהגה ממלכתית אחת ולא אוסף של שבטים, כמו שצריך צבא אחד ולא אוסף של מליציות, כך צריך רבנות ראשית אחת, מלכות התורה בישראל.
צריך הנהגה רוחנית אחידה למינוי רבנים, למינוי דיינים, לכשרות ממלכתית, לגירושין וגיור ועוד, ואם לא כן, תהיה כאן אנדרלמוסיה רוחנית נוראה.
ביחוד הדבר נאמר לגבי הגיור. מעשה בבחור שהציע את עצמו לשידוך אצל אבי הבחורה, שטח את כל מעלותיו, ולכל שאלת האב במעלה זו או אחרת השיב בחיוב, עד אשר שאלו האבא:האם אתה איש דובר אמת? השיב בכנות: זאת לא! ואם כן הכל ירד לטימיון.
כך כל המפעלים שבתחיית האומה, מעשיים, לאומיים, צבאיים, רוחניים, מוסריים - יהיו חסרי תועלת אם העם היושב בציון לא יהיה דווקא יהודי. מיהו יהודי ומי לא, זאת לא יחליט כל רב, אלא גדולי רבני ישראל שבדור, ואפילו יותר מזה, גדולי רבני הדורות, לכן מרב הרב קוק היה מאוד ירא הוראה בענין הגיור, וחשב אלף פעמים על כל מקרה.
אי אפשר שבתחום הזה תהיה מחלוקת, כמו שיש לצערנו בעניין הכשרות, בגלל המרידה בכשרות הממלכתית: מזון זה כשר לזה ולא כשר לזה. חלילה שאדם יהיה יהודי לזה וגוי לזה! גיור הוא גיור כהלכה! גיור הוא קבלת מצוות! חלילה לסמוך על שיטות דחוקות, וכבר כתב הט"ז "שאין להניח הדרך שדרכו בו אבותינו הקדושים לילך בדרך צר ודוחק בהכשר" (שו"ע או"ח תק"צ ס"ק ז'). ואם כך אמר הט"ז לגבי קריאת מגילה אסתר בלועזית, קל וחומר לגבי קריאת שם יהודי לאדם לועזי. להיות יהודי או להיות, זה עצם החיים!
כמובן הרבנות הראשית לישראל איננה בתכלית השלמות, כמו ששום דבר אינו שלם בעולם הזה, ועל זה נאמר "לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להבטל ממנו" (אבות ב טז), או בלשון רבנו הרב צבי יהודה: אל תשלים עם מה שיש ועל תזלזל במה שיש. בהחלט ,איננו משלימים עם המצב של הרבנות הראשית, אנו מצרים מפני כל אלה שמזלזלים בה, אנו רוצים לרומם קרנה, אנו רוצים שהפסיקה בסוגיות הממלכתיות תהיה בידי הרבנות הראשית ולא בידי הרבנות הזנבית.
הרבנות הראשית לישראל היא הגרעין שממנו יצא הסנהדרין. כמו שאמרו שהציונות היא המדינה בדרך, אנו אומרים שהרבנות הראשית היא הסנהדרין בדרך.
עוד יש טוענים שהרבנים הראשיים אינם דתיים לאומיים, עד כדי כך המגזריות הצרה! אך יש לזכור שגם ראש המדינה אינו דתי לאומי, וגם הרמטכ"ל אינו דתי לאומי, אלא כל אלה השלושה הם כלל-ישראלים.
אוי כמה מחוכם הוא היצר הרע שתוקף מכל הכיוונים, אבל כבר היו דברים מעולם, ואפילו על ראש הסנהדרין יש שערערו, עד שאמרו רבותינו :"ובאת אל הכהנים הלווים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם" (דברים יז ט) - "וכי יעלה על דעתך שאדם הולך אל הדיין שלא יהיה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו, ואומר אל תאמר מה היה שהימים הראשוניים היו טובים מאלה" (קהלת ז י. ראש השנה כה ב).
הרעיון להקים גופים רבניים חלופיים לרבנות הראשית לישראל, הוא כשלעצמו רעיון ישן שעומד מאחורינו, כאשר בזמן שפוט השופטים היינו מפולגים לשבטים וכל שבט כישר בעיניו יעשה, מה שגרם שהאויבים היכו בנו. כמו כן העדר הנהגה רוחנית אחידה הוא פתח להתפוררות האמונה והרוח באומה. הוא שאמרנו, כשם שיש לנו ממשלה אחת ולא פלגים פרטיזניים, וכשם שיש צבא אחד ולא מליציות, כך אנחנו צריכים רבנות ראשית אחת ולא גופים רבניים מתחרים, כפי שהיה לצערנו בל כורחנו בגלותנו.
הרצון לבזר את הרבנות הראשית שייכת למגמת הפרדת דת ומדינה, אליה מושכים ללא הרף גופים חסרי אחריות בחושבם שכך ירפאו שברים באומה. ולא כן הוא, אלא אדרבה, בעם ישראל, לא כעמים אחרים, הדת והמדינה אחת הם. כי היהדות היא לא רק דת אלא היא גם ולפני הכל אומה. כי היהדות אינה מדריכה רק את הפרט אלא את הכלל כולו. היא תורת העם לפני שהיא תורת היחיד, בניגוד לנצרות שהיא תורת היחיד. כמובן לא מדובר כאן בתאוקרטיה של השתלטות הרבנים על המדינה, אלא שרוח היהדות יקרין על האומה כולה. וכבר אמרו רבותינו: דבָּר אחד לדור ולא שני דבָּרים לדור (רש"י דברים לא ז).
כמובן גם בתוך הרבנות הראשית עצמה יש גוונים שונים והם מיוצגים נאמנה על ידי מועצת הרבנות הראשית, ובין השאר על ידי מציאותם של שני רבנים ראשים.
אכן כל התערבות של המדינה בענייניה של הרבנות הראשית היא חמורה ביותר. אנחנו אוהבים את המדינה, שייכים למדינה ומוסרים נפשנו על המדינה, אבל המדינה אינה יכולה להתערב בענייני הרבנות. וכבר היו דברים מעולם שמול נסיונות התערבות כאלה, קמה אסיפת מחאה של רבנים, ואז אמר רבנו הרב צבי יהודה קוק שגם על כפיה פנימית מסוג זה נגד הדת נאמר ייהרג ואל יעבור (ספר לנתיבות ישראל ח"א בסוף).
נתפלל השיבה שופטינו כבראשונה ולא נמרוד בתוקפה של מלכות התורה בישראל, אלא נחזקה.
רבנות ראשית אחת לעם אחד!
חזק נתחזק למען עמנו ותורתנו.