"אם אנחנו לא יודעים לעצור את האלימות כתופעה, אז בסוף היא תאכל גם אותנו מבפנים" - כך מזהיר הרב ירמי סטביצקי, המנהל המיתולוגי של תיכון הימלפרב בירושלים, בראיון נוקב בפודקאסט "מדברים ציונות דתית" בהגשת אוריה אלקיים. בשיחה פתוחה וחשופה הוא מניח על השולחן את הסוגיות הנפיצות ביותר בחברה הישראלית - ויוצא נגד החצנת האלימות בקרב נוער הגבעות.
לדבריו, אלימות כלפי חפים מפשע רק בשל שיוכם האתני או הדתי היא תופעה שאינה נעצרת במקום אחד - ועלולה להיות מופנית בסופו של דבר גם כלפי רבנים מתונים ואנשי שמאל. הוא מגדיר זאת כמושחתת מוסרית: "התורה היא דבר מרגש ועוצמתי, אך היא גם 'אש' שעלולה לגרום לאנשים לאבד שליטה ולעשות מעשים קשים בשם האל."
לצפייה ביוטיוב:
מנהל שחזר לכיתה - ומלחמה שהכתה בבית
הראיון נפתח בסיפורו האישי. בשנת 2020 החליט הרב סטביצקי לפנות את כיסא המנהל ולשוב לתפקיד מחנך כיתה מן המניין. "חששתי שאישחק ואהפוך למנהל פחות טוב," הוא מסביר, ולכן העביר את המושכות לרב שלומי דנינו.
אבל המלחמה לא פסחה על ביתו. כשנשאל האם ישקול לפתוח בית ספר במקום אחר, הוא ענה: "לא יודע. האמת היא שאני חושב שהמלחמה שינתה הרבה דברים... החתן שלנו ינון נהרג מהתהפכות טנק ממש בגבול הצפון בתחילת המלחמה." בית הספר איבד מאז לא פחות מ-11 בוגרים. "זה העצים אצלי באופן דרמטי את ערך החיים," הוא אומר, "ואני מקפיד שבית הספר ימשיך להיות מוסד של חיות ושמחה."
"הפוליטיקה היא הכריעה" - ועל כך הוא לא מוכן לשתוק
מהכאב הפרטי הרב עובר לנתח את המציאות הציבורית, ומביע דאגה מהכיוון שאליו צועדת הנהגת הציונות הדתית. הוא מתאר פער בין ציבור מגוון ורחב לבין פוליטיקה מגזרית שאימצה שפה מיליטנטית - ולדבריו נשענת כיום יותר על הרב מאיר כהנא מאשר על הרב קוק.
על שאלת גיוס החרדים הוא אינו מסתייג: "הפוליטיקה היא הכריעה. בסוגיה של גיוס יש כאן חילול השם מאוד גדול. אדם דתי בן 20 קשיר לשירות לא עוזר לעמו בשעה שיש מחסור כל כך גדול בכוח אדם בצה"ל, ומסיבות פוליטיות מפלגת הציונות הדתית הולכת עם הדבר הזה." את הרבנות הראשית הוא מגדיר כ"אתנן פוליטי" - מוסד שאיבד את השפעתו האמיתית.
להאזנה בספוטיפי:
בסיום השיחה הרב קורא לחשבון נפש. הוא שולל את הוודאות הרווחת בחלקים מהמגזר - לפיה הקב"ה "בידיים שלנו" ואין לחשוש מחורבן שלישי - ומזכיר שהישיבה בארץ ישראל מותנית בשמירה על צדק, משפט ומוסר. "היות 'עם סגולה' אינה מעניקה לאיש כרטיס חופשי לעשות ככל העולה על רוחו."
כמחנך שמלווה דורות של צעירים, מסר הסיום שלו ברור: "המטרה אינה להילחם על אמת מוחלטת או להיגרר למלחמת אחים - אלא למצוא את הדרך לחבר בין הקצוות, ולהבטיח מדינה שהיא יהודית ודמוקרטית גם יחד."