אלפים נוהרים למוזיאון גוש קטיף: המוזיאון שלא נותן לשכוח את העוול

בדיוק שלוש שנים לאחר הגירוש מגוש קטיף, הוקם במרכז ירושלים מוזיאון גוש קטיף המנציח את פועלם ומאבקם של הישובים היהודיים ברצועת עזה. את המוזיאון הקימו יוצאי גוש קטיף ופעילים נגד העקירה ובראשם הרב שלום דב וולפא שליח הרבי מליובאוייטש לשלימות הארץ. לפעילות נרתם שלמה וסרטיל, חקלאי רב פעלים מהישוב גני טל, שהיה פעיל מרכזי במאבק כנגד הגירוש.

הגיעו אלפי אנשים

המוזיאון שנמצא בלב ירושלים לא הניח לעם ישראל ולעולם כולו לשכוח את העוול הנורא והטעות ההיסטורית שבתוכנית הגירוש, שהוציא לפועל ראש הממשלה דאז אריאל שרון. הכיכר המרכזית הסמוכה למוזיאון נקראת אף היא 'כיכר גוש קטיף'.

במשך השנים הגיעו למוזיאון מדי שנה אלפים ורבבות להתרשם מחבל הארץ הפורח, מהאימפריה החקלאית שצמחה שם וכללה מאות חממות פורחות באיכות מעולה עם חידושים חקלאיים מרשימים ובראשם 'חסלט' - ירקות ללא תולעים.

אישי ציבור חשובים רבים מהארץ ומהעולם ביקרו במוזיאון במשך השנים, רשמו את רשמיהם באלבום מיוחד, ולדעת כולם יש חשיבות עצומה בהנצחת גוש קטיף. יש לא מעט סיפורים איך הביקור במוזיאון השפיע על החלטותיהם של מקבלי ההחלטות.

ניתן להתרשם ממגוון חדרים

במוזיאון ניתן להתרשם מהמאבק כנגד הטרור שהתגבר בעקבות טעויות מדיניות חמורות, ובראשן הסכמי אוסלו שהעניקו כוח ושלטון לארגוני הטרור. בחדר הכניסה למוזיאון ניתן לראות את השורשים היהודים של רצועת עזה, החל מיצחק אבינו שנולד ופעל בארץ פלישתים בגרר, את כל התקופה התנ"כית, תקופת החשמונאים והאמוראים, תקופת הקבלה ותחילת ההתיישבות הציונית, עד למלחמת ששת הימים הנסית, שארבע שנים אחריה החלו היהודים להתיישב, להקים ישוב אחר ישוב עד לגירוש שאירע בשנת תשס"ה, 2005, מיד לאחר תשעה באב.

במשך השנים תשעה באב הפך ליום הפעיל ביותר במוזיאון, ובו מאות באים לבקר לילה ויום לחוש את החורבן בעת החדשה. בכניסה לחדר הפנימי ניתן לראות קיר המוקדש לחקלאות המשגשגת שהייתה בגוש קטיף, וכן הוקצה מקום מיוחד למנורת הענק שהייתה על גג בית הכנסת בנצרים ונלקחה על ידי תושביה המגורשים לכותל המערבי. בפתיחת המוזיאון ניתן לה מקום של כבוד והיא הפכה לסמל של גוש קטיף.

אגף שלם מוקדש למוצגי קודש מרצועת עזה, ובהם שני בתי כנסת עתיקים מלפני כאלף חמש מאות שנה, חנוכיית הפצמ"רים המפורסמת ופינת הקדושים הי"ד שנרצחו בשנות הטרור. באגף מקביל הצבוע בכתום מתואר המאבק נגד הגירוש במשך למעלה משנה וחצי, וסקירת הפעילויות העיקריות ובראשן השרשרת הישראלית.

גם בקומה השנייה

באותה קומה נמצא חדר סרטים ובו חווים המבקרים את פריחת הגוש, את הטרור שהתרגש עליהם, את המאבק כנגד הגירוש ואת הגירוש עצמו. תשומת לב רבה ניתנה במוזיאון למאבק כנגד גזירת הגירוש, לכך שחיילי צה"ל גויסו בעל כורחם לגרש מתיישבים מפריחי שממה. במרכז המוזיאון נמצא חדר שחור שבו מוקרן הגירוש מהישוב נוה דקלים בסרט חוזר ושב למען לא ישכחו.

בקומה השנייה מוצבים סיפורי תנ"ך מרהיבים, ובראשם מלחמתו של שמשון כנגד הפלישתים בעזה, שעל שמם נקראו אויבי ישראל - הפלשתינים. כמו כן נמצאים שם יצירות אמנות - ציורים, תבליטים, קולאז' ועוד המבטאים את הכאב והאבסורד שבעקירת היהודים מאדמתם.

לאחר הטבח הנורא ביישובי עוטף עזה אמצעי התקשורת בארץ ובעולם הפנו את תשומת לבם למוזיאון גוש קטיף. כשלושים צוותי טלוויזיה ועיתונות מהארץ ובעיקר מהעולם הגיעו ללמוד את הסיפור של גוש קטיף, ואף אחד לא יכול היה להתעלם מהקשר הישיר והברור שבין גירוש יישובי חבל עזה לבין הטבח הנורא שאירע ביישובי עוטף עזה. גם אלה שמחו כנגד הגירוש לא העלו בדעתם את גודל האסון שיצמח ממנו. המציאות הנוראה עלתה על כל דמיון.

"הביתה - חוזרים לגוש קטיף"

מאז פרוץ המלחמה יש במוזיאון ביטוי לשאיפה ולכיסופים לחזרת הישוב היהודי לחבל עזה על ידי חולצות, תליונים, דגלים וכובעים בצבע כתום שעליהם כתוב "הביתה - חוזרים לגוש קטיף", ומעניקים תקווה לכל המבקרים.

המוזיאון נמצא ברחוב שערי צדק שבפאתי מחנה יהודה בירושלים, ומבקרים בו אנשי ימין מובהקים, אנשי שמאל רדיקאלי, חרדים מכל הגוונים ו"סתם" יהודים, וכן תיירים רבים מכל העולם המספרים שהגיעו "מפה לאוזן" במדינתם.