אחד הגורמים לכך שגבעת החומוסים היא חתיכת גאנקייה רצינית, הוא ככל הנראה התודעה הקיומית המפוכחת שיש שבהתנחלויות: הכול זמני. וכשיבואו לפנות אותנו מפה, יפנו גם את הבלגאן שעשינו. גורם נוסף הוא חוסר הרצון לפגוע בנוף הרך והטבעי של אימא אדמה באמצעות כבישים קשים וישרים כסרגל, עמודי תאורה רעים בעלי זוויות חדות, וגבולות אלימים של מגרשים, הרי מאז ומתמיד, אחת הטענות השמאלניות כנגד הכיבוש הייתה טענת חוסר ההשתלבות במרחב הטבעי. אינספור יפי נפש הזדעקו כנגד גגות הרעפים האדומים, המבהילים את המזרח התיכון השקט.
אנשי גבעת החומוסים, שראו את עצמם מחויבים לתגובה ציונית הולמת, סללו בתגובה כבישים צרים ומפותלים, מלאים במהמורות, בעלי נופך קסום ומסוכן של שביל עיזים אלפיני. הקרוואנים הקטנים נצבעו בכתמים חומים-צהבהבים, והושלכו בתפזורת אקראית המזכירה את האנטרופיה שבטבע. מבקר אקראי כי יתבונן בהם, ידמיין כי הם צמחו מתוך האדמה, ללא מגע יד אדם, הרוח נשאה את זרעי הקרוואנים מארץ רחוקה ופיזרה אותם ביד נדיבה. כמובן שגינות ירוקות אינן בנמצא, שהרי גבעת החומוסים שוכנת על ספר המדבר, ושואפת להיראות צהובה וצחיחה ככל שניתן. גם תלוליות הזבל-האורגני-שבקרוב-יהפוך-לקומפוסט-אמיתי מבשרות כי יש כאן התיישבות מיוחדת, שונה, עם ריח טבעי.
אבל ללא ספק, אידיאל הגאנקייה מתממש בצורה מושלמת במסע הזיכוך הרוחני שעוברים התושבים בדרך אל הצפרדע. במצב העירוני הבסיסי, אחד מבני הזוג פשוט מוריד את הזבל. בגבעת החומוסים, לעומת זאת, אחד מבני הזוג (הבעל, כמובן) יוצא למסע כומתה עם הזבל. "אתה יכול שנייה ללכת לזרוק את הזבל?", זורקת האישה בחינניות קלילה לבעלה. המילים נוחתות על הבעל כפלח הרכב על ראשו של אבימלך. תקופת הביתיות בחיי, ממלמל הבעל חרש, תמה לבלי שוב. הוא נועל נעליים גבוהות, שם מעיל, משפשף את ידיו הקפואות, מעמיס את שקית הזבל על גבו, ויוצא אל הקור. הוא אומד את המרחק בינו לבין הצפרדע, המנצנצת באופק, ורע לו.
המסע אל הצפרדע הירוקה מפרך, ולעיתים נשבר גיבורנו ומתיישב על סלע קר, מתנשם ומתנשף, ומביט בשמיים זרועי הכוכבים. לעיתים הוא מהמהם לעצמו חרש "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה". לעיתים הוא מדמיין שמה שלא הורג מחשל. הוא מתנחם. הוא קם ממקומו, מרים את השקית, ולא שם לב שנפער בה חור ומיץ זבל טרי מטפטף מתוכו ומתווה קווקווים ארוכים על האדמה, שלא יימחו ממנה במשך שבועות. לעיתים מטפטף מיץ הזבל על מכנסיו, תזכורת למסע הנורא בכל פעם שילבש אותם. כשהוא סוף-סוף מגיע, תשוש וחיוור, אל הצפרדע הירוקה, הוא מרים את השקית אל על, כמעלה מנחה אל לועה של הצפרדע הירוקה. לרוע מזלו, בדיוק שנייה לפני שהוא משליך אותה פנימה, הקרע מגיע לנקודת האל-חזור שלו, והשקית נשפכת אל האדמה שמסביב לפח. אלו הרגעים בהם נבחן אדם, האם קורץ מהחומר שגיבורים אמיתיים עשויים ממנו, או שהוא סתם נבלה.
אכן, היו זמנים. אבל עם השתכללות הטכנולוגיה וההתברגנות, החליטו הבעלים שזהו זה, מעתה ואילך לא יעברו ברגליהם את מסע הייסורים אל הצפרדע הירוקה, אלא בסובארו המצוקמקת. אלא שטכנולוגיה פותרת בעיה אחת ובמקביל ממציאה בעיה אחרת: אין על האוטו שום מקום בטוח שבו ניתן להניח את שקית הזבל. בתוך האוטו - לא בא בחשבון. על הגג - הנהג לא יכול לראות מה שלום השקית עד שהוא מגיע לצפרדע הירוקה, מה שיכול ליצור חיפושים נרחבים לאחר השקית שנעלמה. על המראה הצדדית - נמוך מדי, השקית משפשפת את הכביש. על הפרונט - חוסם את שדה הראייה. ברירת המחדל היחידה שנשארת היא ללא ספק זנב הרכב. החיסרון הוא שכדי לנהוג בנהיגת זנב, יש צורך במיומנויות נהיגה מפותחות.
בונוס מיוחד - הוראות לנהיגת זנב
- שלוף את שקית האשפה מהפח. קשור אותה היטב. הכנס אותה לתוך עוד שקית אשפה. מיגון כפול יכול למנוע ממך עוגמת נפש רבה.
- הוצא את שקית האשפה מהבית. אם עדיין מטפטף מיץ בדרך - זה הזמן לעוד שקית. הנח את שקית הזבל על זנב האוטו, כאשר מרכז המאסה שלה מונח אופקית. שקית זבל המונחת בצורה אנכית לעולם תיפול מן הרכב בטרם עת.
- היכנס לאוטו והנע אותו בעדינות. צא בגלישה איטית מן החניה תוך שאתה נמנע מתנועות חדות. אם היציאה מן החניה נעשית בעלייה, עליך לבצע אותה ברוורס. אחרת, השיפוע ידחוף את שקית הזבל שלך אל מותה.
- סע תוך ריצודי מבטים בין המראה האחורית לבין הכביש שלפניך. חשוב מאוד לשמור על קשר עין רצוף עם השקית. אל תיסע מהר. ככל שהמהירות גבוהה יותר, הפגיעה בשקית הזבל קשה יותר, ותצטרך לאסוף הרבה יותר.
- במידה והשקית נפלה: אל תיכנס להיסטריה. בלום מיד את האוטו וסע ברוורס זהיר תוך ועצור במרווח בטיחות של שלושה מטרים מהשקית. עצור באמצע הכביש ולא בצד, בכדי לחסום את התנועה (רכב חולף יכול לדרוס את השקית).
- רד ובחן את חומרת הנזק. אם המצב הגיוני, דחוף את הזבל אל תוך מה שנשאר מהשקית, קשור אותה איכשהו ושים אותה שוב על הזנב. ידיים תשטוף מאוחר יותר בבית. אם המצב קשה, הימלט מהמקום לאחר טשטוש פרטים מחשידים (בגדים מזהים, טיטולים מסוג נדיר, שקיות מסופרמרקט שרק אתה קונה בו).