[ראיין: הרב מרדכי ציון]
ש: עתה אמריקה בוערת ממהומות אלימות. איך אפשר להבין שעל רצח או הריגת אדם אחד, יש תגובה כה קשה ואלימה?
ת: זה תוצאה מזעם ועצב שהצטבר במשך מאות שנים.
ש: אבל אין זו סיבה להתנהג באלימות, להצית שריפות ובמיוחד לשדוד חנויות?!
ת: זה בגלל האלימות הגנוזה באדם, מה שנקרא החיה שבאדם. כאשר נפתח פתח, היא מתפרצת. לפעמים שואלים אותי: זה נכון שהאדם בא מן החיה? אני עונה: באותה תקופה, לא הייתי נוכח כדי לראות. אך השאלה אם האדם בא מן החיה אינה מטרידה אותי, אלא השאלה אם הוא כבר הגיע.
ש: ומה התשובה?
ת: עוד לא הגיע. אמנם המין האנושי הולך ומזדכך במשך אלפי שנים אבל עוד ארוכה הדרך.
ש: אז מה הפתרון בינתיים?
ת: החוק, המדינה, המשטרה. כפייה חיצונית הוי מתפלל לשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו.
ש: אבל בכל זאת יש כאן בעיה חברתית שורשית שגורמת לאלימות זו.
ת: הפוך, אמר הפילוסוף קנט: לא הסכסוך הוא הגורם לאלימות, אלא האלימות גורמת לסכסוך.
ש: אך איך לפתור את הסכסוך?
ת: בדרכי שלום.
ש: הם טוענים שזה לא מועיל, ורק אם ינהגו באלימות, יקשיבו להם. זו עובדה היסטורית, שתגובות אלימות הובילו לשינויים מבורכים.
ת: נכון. אך אין בונים דבר טוב על יסוד דבר רע, כדברי מרן הרב קוק בספר אורות. המטרה אינה מקדשת את האמצעים. בשלב מסויים, אותו דבר טוב הבנוי על יסודות רעים, יקרוס.
ש: האדם הוא רע?
ת: הוא מורכב, גם יצר טוב, גם יצר רע.
ש: עתה שאלה הקרובה לנו: האם סכנה נשקפת ליהודי אמריקה?
ת: כך יש מדברים. אך לעת עתה, לא נראה שיש סכנה. האנטישמיות שם מועטת. נתפלל שד' ישמור על אחינו שם, עד שיעלו לארץ, ואז אנו נשמור על עצמנו, כאשר צה"ל עושה שליחותו של הקדוש ברוך הוא.
ש: ועתה לשאלה המרכזית: האם אצלנו יכול לקרות דבר כזה? לפני שנה, נהרגו שני יהודים מאתיופיה על ידי כוחות משטרה.
ת: נדמה שהמקרה השני הוא עדיין בטיפול משפטי, גם ההרשעה אינה על רצח, אלא על גרימת מות ברשלנות. על כל פנים, נראה שאלו היו אירועים מאוד חריגים, ויש מאוד להיזהר מהכללות.
ש: אז אצלנו הכל בסדר?
ת: עוד לא, לצערנו. אסור להירדם בשמירה. גם אם אדם הגיע מן החיה, הוא עלול לחזור לשם. זה מתחיל באלימות במחשבה, ממשיך באלימות מילולית ונגמר באלימות פיזית.
ש: יש אצלנו אלימות מחשבית?!
ת: כן. לצערנו עדיין. ודאי יצאנו משנאת החינם שגרמה לחורבננו. אבל יש עדיין שרידים מסוכנים מאד.
ש: מה ההגדרה של שנאת חינם?
ת: שנאת אדם לא בגלל שהוא עשה לי רעה, אלא בגלל שהוא שונה ממני, למשל בצבע עורו.
ש: ואיך מתרפאים?
ת: על ידי הבנה שהמשותף הוא לאין ערוך יותר גדול מהמפריד, שלא צבע העור קובע ,אלא צבע הנשמה, וכל הנשמות הן באותו צבע...
ש: יש לרב בת הנשואה עם אתיופי..
ת: לא. נכדה. אז יש לי נינה בצבע שוקולד חלב. כמובן שוקולד כשר עם חלב ישראל...
ש: ויש בארצנו אלימות ביטוי?
ת: כן. הרבה מאוד, לצערנו. הטוויטר והפייסבוק, הפוסטים והטוקבקים מלאים מזה. נורא ואיום. לא מובן למה החוק אינו אוסר זאת בכל תוקף.
ש: ואלימות פיזית?
ת: ברוך השם, זה נדיר. סך הכל, כמעט כולנו מתנהגים כראוי, מלבד יוצאים מן הכלל. אך אלימות אידיאלוגית היא הרבה יותר מסוכנת מאלימות מזדמנת. קורה שאדם מתפרץ, ודאי זה מאוד חמור, אך זה אירוע נקודתי שכולם שוללים. אבל אידיאולוגיה גזענית עלולה להתפשט כמו סרטן.
ש: ומה אפשר לעשות נגד זה?
ת: למחות בכל תוקף. כאשר גזענות מתפשטת, לא רק אותם אנשים אשמים, אלא גם אלה ששותקים. כמו שתיקת החכמים בפרשת קמצא ובר קמצא.
ש: סתימת פיות?
ת: כן!
ש: אבל אנשים רגילים לומר שיש לקבל את האחר?
ת: זה נקרא פרדוקס הסובלנות. לא שייכת סובלנות כלפי מי שאין לו סובלנות.
ש: ובסיכום?
ת: להרבות באהבה. חילוקי דעות, כן. חילוקי לבבות, לא.
ומי שכעמך ישראל, גוי אחד בארץ.