סגור

תובנות במוצאי שבועות: בואו נלמד להשאר צנועים יותר

אולי נקבל על עצמנו כקהילה לחגוג בשמחה עם חברי הקהילה בר מצוות, שבתות חתן, ושפע שמחות באופן ששם את הפוקוס על התוכן ומנטרל לחץ חברתי של סטנדרטים גבוהים של קידוש בקהילה?

הרבנית ד"ר לאה ויזל
ח בסיון התשפ
,
31 במאי, 2020 15:57
לחגוג אירוע כך או אחרת?

לחגוג אירוע כך או אחרת?צילום: shutterstock

קיבלנו תורה. לא ככל שנה. שונה. שיעורים לא המוניים,  שאריות מניינים בחצרות, יזכור במרפסות ובגינות,  והתכנסויות פנים משפחתיות.

משהו אינטימי המדמה קבלת לוחות שניים שניתנו בצנעא, ורישומם נותר לנצח נצחים.

בזמן הקרוב , בהנחה שבע'ה לא תהיינה התפתחויות לא צפויות,  יותר ויותר אירועים ישובו למתכונת רגילה וכולנו נשמח לחזור לשגרה.

זה בדיוק הזמן להשתהות ולחשוב: מה ניקח איתנו מהתקופה הנוכחית?
האם נשכיל לזהות  הזדמנות להחיות את ערך הצניעות, ערך שנשחק עד דק בעולם מוחצן ומיוחצן המטשטש כל הבחנה בין פנים לחוץ ובין כיסוי לגילוי?

רבי אלעזר דורש  את הפסוק: "מה ה' אלוקיך דורש מעימך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך.. כך:

..והצנע לכת עם אלוקיך - זו הוצאת המת והכנסת כלה לחופה". 

צניעות בהגדרה היא שייכות לעולם פנימי, התמקדות במהות ויכולת להתעלם מהסחות חיצוניות. 

גם בלוויות ובחתונות, אף שמדובר  באירוע רב משתתפים, יש לשמר צניעות . צניעות פירושה התמקדות בתוכן המהותי, בעיקר, תחת היסחפות וכניעה למראה החיצוני ולהשפעות הסביבה.
בחתונה ,כמו גם בלוויה ,  אנו נפגשים עם תוכן עמוק שהוא הרבה מעבר למה שנראה לעין. בחתונה נפגשים עם עצמת החיבור בין שני חלקים נפרדים הבוחרים להתמסר זה לזו , חיבור שלא יכול להשאיר את המשתתפים אדישים, חיבור  
הנמצא במוקד הערב. בדומה, גם בהליכה לבית האבל נפגשים עם תמונת עומק על חיי הנפטר, הרבה מעבר לסך האיברים המוטלים בתכריכים. המבט חודר למהות חייו של הנפטר ומשפיע על המלווים אותו בדרכו האחרונה.

גם בחתונה וגם בלווייה עלולה להתרחש היסחפות. היסחפות בהאדרת שמו של המת והיסחפות באופן חגיגת הנישואין.

 צניעות, כך עולה מהאמור, היא ערך רחב עם השלכות מעשיות במגוון רחב של הקשרים. מה אני בוחר להראות ? מה אני מצניע? מה הצורך שלי להעמיד חופה שטרם נראתה כמותה? האם זה מה שמגדיר אותי? לאיזה חלק באירוע אני רוצה שיתייחסו? 

חכמים אף מלמדים שגם לימוד תורה צריך להעשות בצנעא. חכמה פנימית ויקרה כחכמת התורה לא מתאימה להחצנה. 'ואת צנועים חכמה' -חכמה מחייבת צניעות והתבוננות לעומקם של דברים ללא מסיחים וללא התחשבנות של 'מה יגידו'. 

בקרוב, בשלהי הקורונה, נזכה שבננו ייכנס בנעם עול מצוות. אינני יודעת ולא אדע עד הרגע האחרון איך ניתן יהיה לציין זאת. אך, את העיקר אני יודעת: עלייה לתורה בפרשה היעודה - פרשת קרח- תתקיים בע'ה, תהא אשר תהא התפאורה, 'ברוך שפטרני' יברך אביו ויתכוון לכל המשמעויות של הדבר, ואני אתבונן ואתרגש מהיצטרפותו כבוגר  לקהל ולקהילה.
מתנה גדולה אבקש לתת לו (ולנו) בנקודת הזמן המשמעותית הזאת - הבנה מה התוכן הפנימי של השמחה, ומה היא המעטפת.

בהזדמנות הזאת, אני אף מעיזה לפנות לקהילות שלנו ולהציע נקודה למחשבה, לא להכרעה:
אולי נקבל על עצמנו כקהילה לחגוג בשמחה עם חברי הקהילה בר מצוות, שבתות חתן, ושפע שמחות באופן ששם את הפוקוס על התוכן ומנטרל לחץ חברתי של סטנדרטים גבוהים של קידוש בקהילה?

לא חושבת שאפשר להתערב לכל אחד באופן בו הוא בוחר לשמוח ולשמח ( בשונה מהתארגנות רבנית  להוריד כעת סטנדרט החתונות תוך ירידה לפרטים של כמויות).  אך, בהקשר קהילתי- נקודתי, אשמח שייפתח דיון על סטנדרט אחיד וסביר לקידושים בקהילה. שחלילה לא יישמע בנימה של בקורת. אין לי כל כוונה. המציאות היא המזמנת לחישוב מסלול מחדש: כולם חוזרים לבתיהם לסעודות שבת , ולא פעם נראה ששפע העיצובים והגסטרונומיה בא על חשבון התוכן. 
מנצלת את העיתוי המיוחד של צאת החג ואת הנסיבות שנכפו עלינו כדי להשמיע קול המבקש לתת מתנה אמיתית , מתנת חיים , לילדינו הנכנסים בנעם עול מצוות. לא בדיבורים, לא בנאומים, אלא בדוגמא אישית:
בחשיבה קהילתית כיצד נדגים להם, בלי אומר ודברים, את דברי הנביא מיכה: 
מה ה' אלוקיך דורש מעימך?
כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם ה' אלוקיך'

בשולי הדברים, ברור לי שבהחלטה כוללת כזאת - נקיים גם את החלק הראשון : אהבת חסד. ברור לי שהדבר יסיר דאגה מלב משפחות שקצת יותר קשה להן להתמודד עם רף חגיגה בשמיים.

בתפילה שנזכה כולנו לשובע שמחות, ושנשמח מכל הלב אחד עם השני בבריאות איתנה.

איזהו עשיר? השמח בחלקו, בחלקו שלו ובחלקו של חברו.

שנזכה!

 

לאה ויזל, ראש המדרשה אוניברסיטת בר-אילן

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
31.05.2020

1. התחדשות (חיה)

מסכימה לכל מילה. הזדמנות פז לחזור קצת אחורה לימים של שמחות צנועות, שהחתן כלה או הברמצווה והבת מצווה הם המרכז ולא האוכל או האפקטיםוכדו'

ברור לי שרוב האנשים בכל מקום רוצים זאת, אלא הלחץ הקבוצתי וה'מ יגידו' תופסים מקום גבוה.

דווח על תגובה לא ראויה
31.05.2020

2. סוף סוף (מהדרום)

כמה אנחנו מדברים על זה בינינו לבין עצמינו ולפעמים עם חברים. אבל תמיד איכשהו כל אחד מאיתנו מפחד להיות ה'נחשון' שיקפוץ ויעשה את זה. זו הזדמנות שנקרתה לנו להבין את הוצאות האדירות הללו, את אלו שאין להם ובכל זאת לא נעים להם מהחברה.
מתחבר לכל מילה ( לא יודע איפה הכותבת גרה) וברור לי שזה נכון כמעט בכל מקום בארץ

דווח על תגובה לא ראויה
31.05.2020

3. ר.ש (מכיר)

צודרת צודקת צודקת. הלוואי שזה יעבוד. אנחונ עשינו 4 בר מצוות וכל כך הרבה כסף הלך כדי שאנשים יעמדו בסוף התפילה וידברו על איזה יוםי הסלט הזהף והחיתוך ירקות הזה. ותוכן תוכן כלום. אז מישהו אומר דבר תורה שאף אחד לא מקשיב וכל הזמן עושים שקט. וככה יצאו ידי חובה

דווח על תגובה לא ראויה
31.05.2020

4. קל להגיד (א)

כמה קשה לבצע ולהחזיר את הגלגל אחורה. מעניין אם בגלל זה תהיה חתונה אחת עם פחות מוזמנם, או בת מצווה אחת עם פחות הוצאות נילוות מסביב.
דוגמה- כלת בת מצווה שמחליפה 2 שמלות בערב וכן כלות?
הצנע לכת בכל מעשיך.
תודה על העלאת הנושא

דווח על תגובה לא ראויה
31.05.2020

5. סופר מתחברת (רונית)

תודה על המילים המדויקות ולוואי שנלמד מזה משהו.
הכי קל להגיד, מי שיש לו ורוצה ממילא להוציא את הכסף שיתרום לנזקקים.
א. נכון.
ב. אם לא לתרום לנזקקים,מציעה לתרום את הסכום הזה לפעילות משמעותית עבור הקהילה.
כי ביננו, מי צריך את הקידושים המוגזמים האלה?
במיוחד, שבקהילות רבות לא יושבים,מדברים ושרים אלא, עומדים, חוטפים איזה קיגל ומקשקשים.
חתן או כלת השמחה יכולים בכלל להעדר מהקידוש ואף אחד לא ישים לב...

ואם הולכים על קידוש, קיגל טוב חמוצים ושתיה לגמרי מספיקים.

דווח על תגובה לא ראויה
31.05.2020

6. מקסים (לאה )

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

דגן עם בוסו בקברו של רזיאל שבח הי"ד צילום: רועי חדי

הח"כ מש"ס התארח בשומרון: "פיתוח ההתיישבות - קדושת הארץ"

קרא עוד