במאמר שפורסם באתר כיפה קוראת עדי מאמו להפסיק עם הצביעות ביחס להחלטה של רפי פרץ לעזוב את חבריו במפלגת ימינה ולהצטרף לקואליציה של נתניהו-גנץ, והיא מסבירה לנו: "כשתצטרכו את הכסף תתחננו לרב פרץ". אני לא בא לשפוט את המהלך של הרב פרץ. יש צדדים להסכים עם המהלך – אם מדובר בממשלה שהולכת להחיל ריבונות הציונות הדתית צריכה להיות בפנים – ויש צדדים לבקר אותו. מה שמפריע לי זה הטיעון עצמו וההיגיון העומד מאחוריו.
אני לא הצבעתי לימינה כדי לתמוך בשחיתות. הטענה שכדי להשיג כסף אנו צריכים לעמוד כקבצנים לפני חברי הכנסת שלנו היא שורש של כל הרעות החולות בציבור הדתי לאומי. היה לזה היגיון בתקופת מפא"י כאשר הממשלה שלטה במשאבים הארציים. אין לכך שום היגיון כיום. הטיעון הזה מופיע בדרכו גם אצל בצלאל סמוטריץ' : "רק בתיקים משמעותיים יש לנו מנוף לחץ כלפי הרשויות" הוא מסביר. ושוב אני עומד ומשתומם. הסיבה שאני רוצה שלימינה יהיו תיקים משמעותיים זה כי אני רוצה השפעה בחברה. לא בגלל שאני מעוניין במנופי לחץ כלפי הרשויות המקומיות בנוגע לגרעין תורני כזה או אחר. לטעמי, הטענה הזו היא השחיתות בהתגלמותה.
עכשיו יקומו עלי כל המגיבים ויטענו שאני חי בסרט; ככה העולם עובד; הכול קומבינה ועוד. אני לא מסכים. ניקח את חב"ד – לכל הדעות תנועה גדולה ומכובדת. חב"ד מתנהלת על פי שני כללים יסודיים שקבע לה הרבי מלובביץ'. הראשון – אין בחב"ד דמי חבר (או כל סוג של דרישה כספית כזו או אחרת). מי ששומר מצוות ורואה את עצמו שליח של הרבי הוא כבר שליח של הרבי. יש לחב"ד עמותה רשומה העסוקה בהפצת ספרי חב"ד וניהול המורשת של הרבי אבל מעבר לזה אין שום דרישות כספיות או מנגנון. הכלל השני, שנגזר מן הכלל הראשון - אין תמיכה כספית בשלוחים של חב"ד. כל שליח של חב"ד נדרש להשיג את הכסף לפעילות שלו בעצמו. העמותה אולי נותנת הדרכה ועצות אבל בסופו של דבר כל שליח של חב"ד נמצא בשטח בעצמו והוא זה שצריך להשיג את הכסף. בינתיים עברו כמעט 30 שנה מאז פטירתו של הרבי מלובביץ' והשיטה עובדת. חב"ד פרוסה בכל העולם ומצודתה נמצאת בכל רחבי הארץ. הסיבה לכך פשוטה: דברים צריכים לדבר בעד עצמם או לא לדבר כלל. חב"ד מדברת בעד עצמה ולכן היא משיגה כסף. גם עוזי וכסלר, מנכ"ל מנהלת ירושלים ומי שארגן את בניית עיריית ירושלים, כביש בגין, גן החיות התנ"כי, המפעל של אינטל בקריית גת, קניון מלחה, המכללה להנדסה, ועוד כמה פרויקטים משמעותיים טען את אותה טענה – כסף איננו בעיה. אם יש לך רעיון טוב ויכולת ביצוע הכסף כבר יגיע.
בשנים האחרונות ראינו כמה מבצעי גיוס גדולים מאד בציבור הדתי לאומי. ישיבות דתיות לאומיות כמו מרכז, הר המור, מעלה אדומים ועוד השיגו סכומי כסף של מיליוני שקלים למימון הפעילות שלהם. הישיבות יכולת להסתדר בעצמם. כמובן הן זכאיות גם למימון ממשלתי אך כנגד הפרעות במימון השוויוני מצד גורמים פוליטיים חרדיים כאלו ואחרים עומד בג"ץ. שאר הגופים צריכים להסתדר לבד. הדיבורים המושחתים על קומבינות לטובת תקן כזה או אחר של שירות לאומי, עזרה מקומית בבניית מבנה לישיבה או אולפנה ועוד ועוד שכל כך חונקים ופוגעים בתפקוד של הנציגים הדתיים לאומיים צריכים להיעלם. הנציגים הדתיים לאומיים מכל הפלגים הדתיים לאומיים צריכים להודיע מפורשות שהם מפסיקים לעזור לגרעינים התורניים, לישיבות ההסדר או כל שאר המוסדות ומשאירים להם להסתדר לבד. התמיכה שלנו בישיבות תיכוניות, בישיבות הסדר, באולפנות וכדומה צריכה להיות עקרונית אך בלי שום תקציבים מיוחדים וכל השחיתות הנלווה אליה. אם כל המוסדות הללו ידברו בעד עצמם, הכסף עוד יגיע. עיקר עניינם של הנציגים הדתיים לאומיים צריך להיות בנושאים העקרוניים העומדים על הפרק ולא בשחיתות כזו או אחרת. במשך שנים המפד"ל התנהלה כמפלגת המוסדות הדתיים לאומיים והציבור לאט לאט זנח אותה. אצל בנט לראשונה הרגשתי דיבור אחר שאיננו מושחת, דיבור שעוסק בעניינים עקרוניים ולא בעניינים של אנ"ש. אולם השחיתות הדתית לאומית הלכה וחנקה אותו עד שלפני שנה הוא נשבר ושבר איתו את הנציגות הדתית לאומית. היום חזרנו 11 שנים אחורה לפיצול בין האיחוד הלאומי כאשר בנט בתפקיד יעקב כץ באופוזיציה והרב פרץ בתפקיד דניאל הרשקוביץ בקואליציה. 8 השנים האחרונות לימדנו אותנו שמגיע לנו קצת יותר.