פרץ הבין - זה או הוא או ימינה: מאחורי הקלעים של השבוע הדרמטי בציונות הדתית

חגית משה הובילה את המהלך הפרידה מימינה, אך פרץ הבין שהוא לא יכול להרשות לעצמו לשבת באופוזיציה כשסמוטריץ' ושקד לוטשים עיניים לכיסא שלו ואין לו תחמושת להילחם בהם. השבוע האחרון הבהיר את הפער בין המפד"ל הקלאסית והפייסנית לסרוגים החדשים שלא מפחדים מעימות מול ראש הממשלה

חדשות כיפה מירב כהן, חדשות כיפה 15/05/20 10:22 כא באייר התשפ

פרץ הבין - זה או הוא או ימינה: מאחורי הקלעים של השבוע הדרמטי בציונות הדתית
הרב רפי פרץ ברגע חתימת ההסכם הקואליציוני בבלפור, צילום: ללא

השבוע הזה התחיל בהצהרות של ימינה על אחדות בשורות ותמימות דעים שהולכים לאופוזיציה ונגמר בהחלטה של יו"ר הבית היהודי, הרב רפי פרץ, להתנתק משותפיו ולחבור עצמאית לממשלת האחדות בראשות נתניהו. המהלך של פרץ לא הפתיע אף אחד, בהתחשב בעובדה שהוא נכנס לשותפות בימינה בעל כורחו ואחרי שתדמיתו הפוליטית נהרסה לגמרי בעקבות ביטול ההסכם עם עוצמה יהודית, אך יותר מכך הוא מעולם לא היה שותף שווה ברביעייה הבכירה של ימינה ותמיד הרגיש שם אח חורג מול חברים וותיקים ובעיקר שועלים פוליטיים. 

מי שעומדת מאחורי המהלך ומגבה אותה היא יושבת ראש סניף הבית היהודי בירושלים, חגית משה, שאמרה לפרץ בשיחות סגורות שלבית היהודי אין מה לחפש באופוזיציה ושהבית היהודי יכול להנות מהתקציבים במקום לצעוק מהיציע. משה טענה, ובצדק, שימינה לא תאריך ימים באופוזיציה, אך יותר מכל - לא תוכל להיות אופוזיציה לוחמת אמתית לאחר שנתניהו יחיל את הריבונות הישראלית על יהודה ושומרון, חלומם הגדול של בנט, שקד וסמוטריץ'. חשוב להגיד - הסניף הירושלמי של הבית היהודי צפוי להנות מאוד מההחלטה של פרץ להתמנות לשר לענייני ירושלים הן בתקציבים והן בגישור בין ראש עיריית ירושלים, משה לאון לשר הממונה עליו. 

מנגד, גם בתוך הבית היהודי לא כולם תמכו במהלך. ראשי סניפים אחרים דווקא ראו בזה התבזות לשבור את המילה של פרץ פעם נוספת ובסוף אפילו לא לקבל את תיק החינוך. רבים התרעמו על ההחלטה ופעם נוספת האיומים על הדחת היו"ר עלו באוויר, אולם רבים יודעים שאלו איומי סרק. 

במהלך השבוע האחרון נחשף גודל הפער בין הבית היהודי לשאר חלקי ימינה (האיחוד הלאומי והימין החדש), הבית היהודי היא המפד"ל של פעם עם כל היתרונות והחסרונות בדבר. העמדה המפד"לית הקלאסית רוצה שותפות בממשלה ומסתפקת בתיקים שבאמת חשובים לה, כמו שנתניהו טרח לציין השבוע בהתנשאות נוראית, אך בנט וסמוטריץ' מביאים גישה נועזת ומיליטנטיות שרוצה עמדות מפתח שלטוניות ולא מסתפקת בשירות הלאומי ובחטיבה להתיישבות. את אותה גישה הם מביאים גם למשא ומתן. הגישה של פרץ היא פייסנית מול נתניהו לעומת 'החוצפה' של בנט, אך זה לא אומר שהוא השיג פחות, יש יגידו שאפילו השיג יותר. 

אחרי שכל זה נאמר חשוב לזכור - פרץ לא יכל להרשות לעצמו לשבת באופוזיציה כי הוא הגיע עם תאריך תפוגה לפוליטיקה. שלא כמו שלישיית הבכירים שנותרה בימינה, פרץ לא רוצה להפוך את הפוליטיקה לקריירה, הוא שואף לעשות תפקיד משמעותי ולחזור למכינה שלו בחולות חלוצה. במדבר האופוזיציוני הוא היה עומד חשוף מול סמוטריץ' ושקד, שאת שאיפתם לאיחוד מפלגות הם אמרו מעל כל במה אפשרית, המשמעות - דחיקת הרב רפי מחוץ להנהגת הבית היהודי ומחוץ לפוליטיקה. פרץ נאבק בהם בשנה האחרונה והצליח בקושי להגיע עד הלום, אך אחרי כל החבטות והמכות שהוא קיבל הוא הבין שהוא לא יכול להילחם בהם יותר. 

פרץ ולשכתו קיבלו את ההחלטה הטובה ביותר עבור עתידו הפוליטי אך בעיקר האישי. יש לו שלוש שנים לשפר את תדמיתו הציבורית בעזרת עבודה קשה במשרד קטן ושולי ואחר כך לפרוש מהפוליטיקה. זה עדיף על פני התאדות איטית באופוזיציה ומלחמת הנהגה מול בנט, שקד וסמוטריץ. מה יהיה על הציונות הדתית? כל השנה הזו היא היתה עסוקה בפיצולים לכאן ולכאן, קודם הימין החדש, אחר כך עם חוסר ההסכמה לשבת עם בן גביר ולבסוף הרב רפי שהחליט לערוק לבדו. הפוליטיקה משקפת הלך רוח ציבורי והציבור הדתי לאומי כבר מזמן לא יודע סביב מה ומי להתאחד. תחילת הסוף? לא, רק המשך ההתדרדרות. 

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן